x
אור וצל בהלוויה אחת Print E-mail
ישראל היום, 9.2.2017
איש מהנוכחים בהלוויית החייל סלבה גרגאי לא מש ממקומו - גם לא חובשי כיפה - למרות שרבים הופתעו מהטקס הנוצרי. אז אם החברה הישראלית יודעת לכבד - מדוע חיילים לא-יהודים עדיין נקברים בנפרד?
אם מצלמת הטלוויזיה תתמקד רק על הנואם, אנו עשויים לחשוב שאנו ברוסיה. הנואם הוא כומר פרבוסלבי, לבוש בלבוש כהונתו, ענוד צלב ובידיו מיכל קטורת המשמש את כוהני הדת האורתודוקסית הרוסית. הוא מדבר רוסית, מצטלב לעיתים קרובות ומטלטל את מיכל הקטורת המעשן מעל לקבר, הנה והנה, כמנהג הדת הרוסית. אם מצלמת הטלוויזיה תתרחק מעט, ניווכח לדעת שאין מדובר ברוסיה, אלא בישראל. הכומר, המכהן בכנסייה רוסית ביפו, עומד בין חיילי וחיילות צה"ל במדיהם ומתקן הקטורת מיטלטל מעל לקבר טרי של חייל צה"ל ויאצ'סלב (סלבה) גרגאי, שנהרג לא מכבר בתאונה בגולן שנסיבותיה נחקרות בימים אלה. 
סלבה ז"ל, שחבריו ליחידה שבה שירת אהבו אותו וביכו את מותו הפתאומי, קיבל אזרחות ישראלית לפני שלוש שנים והשתלב ביחידתו כישראלי לכל דבר, אך בכל זאת משפחתו דרשה טקס קבורה פרבוסלבית. המיוחד בהלוויה זו היה שהמונים - 2,000 איש - נענו לקריאת אמו של החייל בפייסבוק להגיע להלוויה כיוון שאין למנוח משפחה בישראל. כרגיל במקרים אלה, חלק גדול מהמתנדבים להשתתף בהלוויה היו חובשי כיפות סרוגות. כשגילה הקהל - חלקו הגדול להפתעתו - כי מדובר בחייל שאינו יהודי על פי ההלכה ושנקבר בטקס דתי־פרבוסלבי, איש לא זז ממקומו והטקס עבר ללא מחאה. יש לציין כי גם הצבא וגם הרבנות הצבאית נענו ללא היסוס לבקשת המשפחה. 
זהו מקרה נוסף המעיד כי צה"ל הוא אי של רב־תרבותיות ברוכה, זאת נוסף על אפשרות של שבועה לצבא גם על הקוראן וגם על הברית החדשה. מכיוון שאני מאמין בהרחבה מתמדת של מגזרי התושבים החייבים בשירות צבאי, אני מעריך מאוד את התחשבות הצבא ב"אחרים".
סיפור ההלוויה מצביע אפוא על שתי תופעות חיוביות ומעודדות בחברה הישראלית: השתתפות המונית בהלוויות של חיילים בודדים שאינם מוכרים למתאבלים, והאפשרות לקבורה לא־יהודית, כפי שביקשו קרובי המנוח. 
זהו מקרה מבחן לחברה הישראלית. יש לציין את ההתנהגות של חובשי הכיפות; הטקס הנוצרי הוא בגדר "עבודה זרה", אך הכבוד לחלל הבודד הותיר אותם במקומם למרות הצלב וההצטלבות. אני מתאר לעצמי ששרי ש"ס ויהדות התורה - אילו במקרה נקלעו למקום - היו נוטשים את המקום מייד עם תחילתו של הטקס. הציבור הדתי־לאומי הוא אכן ציבור רב־תרבותי ויש בו זרם לא קטן הדוגל בסובלנות כלפי האחר, בניגוד משווע לנציגיהם בכנסת ובממשלה.
 
די לאפליה
ההלוויה של סלבה היתה אירוע יוצא דופן מבחינות נוספות; טקס אשכבה נוצרי נדיר, שכן כמעט כל החיילים שאינם נחשבים יהודים על פי ההלכה - ויש אלפים כאלה בכל מחזור - אינם נקברים כנוצרים אלא בקבורה לא־דתית. סלבה נקבר בבית הקברות בראשון לציון, שבו קיימת חלקה מיוחדת לחיילים שאינם יהודים על פי ההלכה, ובכל זאת הוא הראשון שלא נקבר בה. 
מדוע? המבחן ההלכתי שנוי במחלוקת. יש איסור הלכתי קדמוני ולפיו אין קוברים גויים־רשעים עם יהודים צדיקים. קיימת גם הסתייגות של רבני בית הלל - ארגון של רבנים אורתודוקסים ליברלים - הגורסים כי אדם המוסר נפשו למען ישראל, גם אם גוי הוא, אינו יכול להיחשב ל"רשע", אך הרבנות הצבאית לא קיבלה ריכוכים אלה בהלכה ודרשה קבורה בחלקה נפרדת או בהפרשי גובה - כדי שלא תיפגשנה, חלילה, נשמותיהם של היהודי ושל הלא־יהודי. חזקה על רבני ישראל שבכל מקום שיש פירוש מחמיר, הם ילכו לפיו ואף יחמירו אותו.
מצב זה הניע את ח"כ אלעזר שטרן - חובש כיפה, שומר מצוות ולשעבר ראש אכ"א - להגיש הצעת חוק שתבטל הפרדה זו. החל משא ומתן בינו לבין שר הביטחון הקודם - משה (בוגי) יעלון. "הבית היהודי" התנגד נמרצות; נציגו, סגן שר הדתות, הביע חשש שאימהות יהודיות תבקשנה להוציא מקבריהם את בניהן "בגלל שסמוך אליו ייקבר לא־יהודי". הושגה פשרה: החיילים שאינם יהודים על פי ההלכה ייקברו באותה חלקה כמו שאר החיילים, אך במרחק 4 אמות (כשני מטרים) מהקברים הסמוכים בשורה. זו הסיבה לכך שסלבה היה הראשון שלא נקבר בחלקת ה"גויים", אלא במרחק שני מטרים מהקבר היהודי הסמוך.
גם ח"כ יואל רזבוזוב ("יש עתיד") הזדעק בנושא והתריס: "חיילים שאינם יהודים תרמו למדינה כמו כולם, שירתו כמו כולם ושמרו על עם ישראל כמו כולם - אז למה הם לא נקברים כמו כולם... כשחיילי צה"ל מתגייסים לצבא, אף אחד לא שואל אותם אם הם יהודים או לא, לצערי, כמו שאנחנו רואים היום - עדיין מדובר בהפרדה פוגעת. אם לא יקברו את כל חללי צה"ל במרחק של ד' אמות בין אחד לאחר, האפליה תישאר. החללים שאינם יהודים על פי ההלכה יישארו מבודדים. אני קורא לשר הביטחון, אביגדור ליברמן, להקים ועדה מיוחדת שתמצא פתרון הולם, שיכבד את כל חללינו, והלוואי שלעולם לא נצטרך עוד לקבור חיילים".
 
כבוד האדם, כבוד המת
עניין הפירוש ההלכתי אינו שייך לעניין: לא הרבנים מגייסים לצה"ל אלא מדינת ישראל, שעושה זאת מכוח חוקי הכנסת. חוק בתי הקברות הצבאיים אינו מסמיך את הרבנות הצבאית ליצור הפרדה בין חייל לחייל; זוהי הפרדה המנוגדת להכרזת העצמאות ולחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. 
הרבנות הצבאית קיימת כדי לתת שירותי דת לחיילים יהודים החפצים בכך. הגיעה העת למנות קציני דת - לא רק יהודים - ולהגדיר את סמכותם. כך נהגו בריטניה וארה"ב: הרבנים הצבאיים האורתודוקסים שלהם לא ראו פסול הלכתי בקבורת יהודים ו"גויים" זה לצד זה, כנהוג בבתי הקברות הבריטיים בהר הצופים וברמלה. 
הגיעה העת להחיל על הרבנות הצבאית את עקרונות הכרזת העצמאות בדבר איסור אפליה בשל דת וגזע.
 

מידע נוסף

right_3
Content View Hits : 2303187