x
לאן צועד העם היהודי Print E-mail

ישראל היום, 31.1.2014

בטקס האשכבה לאריאל שרון ז"ל אמר סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, דברים מעניינים לגבי דמותו של המנוח: שרון, לדבריו, ראה עצמו בראש ובראשונה כיהודי, ועתידו של העם היהודי היה לו מקור של דאגה. 
 
לקריאה ראו גם pdf
במקרה, באותו שבוע עסק גם השבועון הבריטי ה"אקונומיסט" באותו נושא - עתיד העם היהודי (זה שבעיני כמה סקנדליסטים מן המניין אינו קיים כלל): השבועון רואה את עתידם של היהודים כמותנה בהגדרה "מיהו יהודי". הוא מתאר שני זרמים יהודיים הקונים להם אחיזה: היהדות ההלכתית־מסורתית והיהדות החדשה, לאו דווקא החילונית, ההולכת ומתבססת כזהות פלורליסטית וסובלנית, "ומוצאת מקום גם לאלה שיהדותם נעה במהלך חייהם, כפי שזהויות בימינו נוטות לעשות".
עוד מוצא ה"אקונומיסט" כי בעוד בישראל השליטה הכנסת את ההגדרה הכמעט־הלכתית לתוך חוק השבות, היהדות הגדולה של ארה"ב הולכת לכיוון שונה לחלוטין: 22 אחוזים מהיהודים שם מגדירים עצמם כחסרי דת. אפילו בקרב אלה שהגדירו עצמם דתיים, שני שלישים אמרו שאמונה באלוהים אינה הכרחית לצורך יהדותם. 72 אחוזים מהיהודים הלא אורתודוקסים נישאו בנישואים בין־דתיים.
מכאן מסיק השבועון ש"הקשרים בין ישראל לתפוצות עלולים להיחלש", ולכן הוא סובר כי בטווח הארוך גם הישראלים הלא אורתודוקסים יהיו חייבים להחליט מה משמעות יהדותם. השבועון רואה התמודדות צפויה בין שתי זהויות אלה בעתיד.
למרות זאת, נדמה לי שהניסיון היהודי - בישראל ובתפוצות - אינו מצביע על התמודדות בין שני זרמים, אלא על זרמים שונים - חרדים, דתיים, ציונים מסורתיים, פלורליסטים וחילונים גמורים - המתפתחים במקביל ושהמכנה המשותף להם הוא הרצון לשמור על זהות יהודית, הבאה לידי ביטוי בצורות שונות. אכן, ביהדות ארה"ב כבר קיים ריבוי יהודי זה והתוצאה היא חסרת תקדים בהיסטוריה שלנו: קהילה משגשגת, שוות זכויות, שבה - גם בזוגות הבין־דתיים - נשמרת מידה של זהות יהודית. ראוי לזכור: בין הזוגות הבין־דתיים מצויים בניהם ובנותיהם של המשפחות הנוצריות המיוחסות ביותר בחברה האמריקנית.
יהודים הלכתיים יראו בכך אסון גדול של היטמעות בין הגויים; ייתכן שאחרים יראו בכך ניצחון מסוים של עם, שהשנאה אליו לא ידעה שום גבול, ושנרדף כפי ששום עם לא נרדף.

 

מסר שלילי

לזרם ההלכתי יש יתרון בשל הריבוי הטבעי הנהוג בו, אך גם לזרם הפלורליסטי יש יתרון בכך שהוא עונה על הצורך של יהודים להיות חלק מהעולם המודרני, ולכל הזרמים יש צורך לא רק לשמור על יהדותם - על פי פרשנותם ולא על פי פירוש החוק הישראלי - אלא גם לקיים את זיקתם למדינה היהודית.
כדי לקיים זיקה זו מוטלת גם על ישראל החובה לדבר עם כל המרחב היהודי והמגוון, ולא רק עם הזרם ההלכתי־אורתודוקסי. לאחר ששליש מבני עמנו נרצחו בשואה, אין אנו רשאים לוותר על קהילה יהודית כלשהי. משום כך, חוק השבות ממלא תפקיד כה מרכזי בחיי היהודים בתפוצות. נכון, ישראל אינה משמשת היום בית לרוב היהודים בתפוצות, אך היא בית אלטרנטיבי, יעד להזדהות, גם ביום חג, גם בעת מצוקה.
הצרה היא שחוק השבות, שנולד בלא הגדרת "מיהו יהודי", אף שיזם אותו ח"כ ורהפטיג מהמפד"ל, שונה ב־1970 בלחץ המפד"ל, ו"יהודי" הוגדר מי ש"נולד לאם יהודייה, או שנתגייר ואינו בן דת אחרת". כפיצוי למחנה הלא אורתודוקסי, לא הוגבל הגיור לאקט הלכתי וניתנו זכויות החוק לבני משפחה לא יהודים של יהודי.
מעשית, להגדרה הצרה של יהודי יש משמעות קטנה: בן לאם לא יהודייה ולאב יהודי יכול לקבל את זכויותיו לפי החוק כבן משפחה של יהודי. אך להגדרה המצומצמת של המונח "יהודי" יש משמעות סמלית. בהגדרה זו משדרת ישראל - באמצעות הכנסת - מסר שלילי לגבי אותו חלק מהתפוצות הרוצה ביהדות פלורליסטית, סובלנית, המכירה גם ביהודים שאינם מוגדרים כך בהלכה.
הגדרה זו גם מאיימת, כפי שמנבא ה"אקונומיסט", על יחסי מדינת היהודים עם היהודים בתפוצות, כל זאת ללא צורך מעשי, בגלל אמונתם של שלומי אמוני ישראל. אמונתם חזקה, אך אין ספק שאין היא כוללת את כל הגוונים של העם היהודי והיא דוחה יהודים וקהילות יהודיות הרוצים להזדהות כיהודים עם המדינה היהודית.
היש הגדרה אלטרנטיבית? השופט חיים כהן היה בדעת יחיד כאשר קבע כי בישראל, לאחר המהפכה הציונית, יהודי - במובן החילוני של חוקי הכנסת - הוא מי שרואה עצמו בתום לב כיהודי. אך הגדרה זו היא רחבה ביותר וכוללת בעצם את כל העולם כיהודים פוטנציאליים, בתנאי שיאמינו בתום לב ביהדותם (אך אם אני צריך לבחור בין ההגדרה של חיים כהן לבין ההגדרה שהכנסת אימצה, אני מעדיף את הגדרתו על פני הגדרתה).
 
*   *   *
יתר על כן, בשנות ה־60, כאשר השופט חיים כהן נתן את פסק דינו האמיץ, ישראל הענייה לא היתה מוקד משיכה למהגרים כלכליים, ואילו היום, בחסות הגדרה סובייקטיבית מסוג זה, יוכלו מיליוני עניים להגר לישראל, אך ורק כדי להיטיב את מצבם הכלכלי וללא כל שייכות ליהדות. נוסף על כך, ב־1970, כאשר הכנסת אימצה את ההגדרה המצמצמת של מיהו יהודי, היתה היהדות הסובייטית נעולה מאחורי מסך הברזל ורק בודדים האמינו כי יבוא יום עלייתם ארצה. היום אנו מודעים לכך שהגדרת היהודי בחוק השבות פוגעת בחלק גדול מעולי בריה"מ לשעבר, ומוציאה יהודים רבים בתפוצות מתחום היהדות.

יש פתרון שיביא בחשבון את המציאות הנוכחית של היהודים, בלי לאמץ תוצאה קיצונית לכאן ולכאן: יהודי או יהודייה הם מי שמשתייכים בתום לב לקהילה יהודית; הגדרה כזו תכלול את כל הזרמים המגוונים שמהם מורכב העם היהודי בימינו ובימים העתידים לבוא, ולא תאפשר שימוש לרע בגיור מלאכותי לצורך הגירה.

 

מידע נוסף

right_3
Content View Hits : 3643854