x
שתי מלחמות, שני יתרונות אבודים Print E-mail

ישראל היום, 1.6.2017

ששת הימים שינו את ישראל. זכורה לי החרדה שאחזה בנו לנוכח האיומים "לחסל את הישות הציונית"; שידורי האימים מקהיר; הקריקטורות הפרוטו־נאציות בעיתונות הערבית; מינוי מיפקדות אחידות לצבאות הפלישה; המבוכה בצמרת; המתנת המילואים להחלטות הממשלה; נאום הגמגום של לוי אשכול ואנחת הרווחה כשהוקמה ממשלת אחדות לאומית ומינוי משה דיין כשר הביטחון.

 שירתי כמפקד סוללת נ"מ באותם ימים, וכשרעייתי ובתי הקטנה הגיעו לביקור באזור הכינוס שלנו סמוך למשמר הנגב, חששתי בסתר לבי שזו עלולה להיות פגישתנו האחרונה. ב־5 ביוני, כשעשינו דרכנו לתוך סיני, מצפים לתקיפות אוויריות, החלו שמועות חולפות מפה לאוזן: חיל האוויר של שלוש מדינות ערב - מצרים, ירדן וסוריה - הושמד בשורה של תקיפות פתע שבהן פתחה ישראל, ואנו נישאר מובטלים בהיעדר חיל אוויר ערבי. בנסיבות אלה, אין פלא שלאחר החרדה באה גם האופוריה ורבים מהמאמרים שנכתבו אז - כולל מאמר אחד שלי - היו אחוזי שיכרון. העולם הדמוקרטי - למעט הנשיא דה גול - הריע לישראל ובז לרודנים הערבים. בקרב חלק מהציבור הדתי החל תהליך של ייחוס הניצחון לקדוש־ברוך־הוא; "ישועת השם כהרף עין". נס משמיים היה כאן.

היום, חצי מאה לאחר אותו שיכרון חושים, אפשר להעריך מחדש את ששת הימים ולהשוותם למלחמה אחרת: ליום הכיפורים. במלחמה זו התהפכו היוצרות: למלחמה קדם שיכרון הכוח וכשהתברר גודלה של המפלה הראשונית, החל הדיבור על "חורבן הבית השלישי".
 
• • •
אני מסרב לגרור את הקדוש־ברוך־הוא למלחמות ישראל - לא לנס ניצחונותיה ולא לאסונות מפלותיה. אני מציע הסבר אחר לפער בין ישועת השם בששת הימים להיעדרה בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים; לישראל של 1967 היו שני יתרונות גדולים: ראשית, כלפי מצרים היה לישראל יתרון והוא שחצי האי סיני המפורז חצץ בינה לבין האויב. כשמצרים הפרה את הפירוז והכניסה צבא לתוך סיני, היה בכך משום עילת מלחמה. כשזו פרצה, צה"ל ובעיקר חיל האוויר, יכלו להפוך את סיני לשדה קטל עבור הצבא המצרי.
 
היות סיני אזור חיץ מפורז הועיל לישראל משום שפירוז זה מנע התקפת פתע על ישראל ואפשר לצה"ל לפרוץ קדימה, בטרם הספיקו המצרים להתקרב לגבול ישראל. שנית, מעמדה הבינלאומי של ישראל התחזק לנוכח איומי הרודנים הערבים והפרת חופש השיט במצרי טיראן על ידי רודן שהשתמש בנשק כימי נגד אחיו הערבים בתימן. אלה חיזקו את מעמדה של ישראל בקרב הדמוקרטיות המערביות בכלל, ובוושינגטון בפרט. מצב זה אפשר לישראל התקפות מנע, בלי חשש שארה"ב תגיב כפי שהגיבה במבצע קדש, עת אילצה את ישראל לסגת מסיני. 
הקבינט החליט על התקפות מנע יזומות רק לאחר ששמעו ממאיר עמית, ששב מוושינגטון ובפיו מסר חשוב: כפי שכתבו אורי נאמן ודוד ארבל בספרם "הכרעות גבוליות". גם הוא וגם שגרירנו בוושינגטון "הביעו התרשמות זהה: הממשל האמריקני הסיר את התנגדותו לפעולה ישראלית יזומה". הפרוטוקול של הקבינט באותם ימים, ששוחרר לפרסום השבוע, מבהיר זאת בצורה חד־משמעית. בעקבות ההיתר מוושינגטון, נפל הפור וחיל האוויר שלנו מחץ כ"הרף עין" את חילות האוויר שאיימו לחסל אותנו. שני יתרונות אלה של ישראל הכריעו את הכף, וניצחון ישראל זהר בעולם עד למלחמת יום הכיפורים.
 
ירידה במניות האמריקניות
כאשר הגיעה שעת מלחמה זו, איבדה ישראל את שני יתרונותיה. צה"ל ישב על תעלת סואץ חשוף להתקפת פתע ולא היה עוד אזור חיץ מפורז שהפריד בין הצבאות. היו אמנם הצעות שונות לנסיגה חלקית מהתעלה - כזו שתאפשר את פתיחתה - אך הממשלה דחתה את כולן. במשך השנים שחלפו מששת הימים, איבדה ישראל גם את היתרון השני שלה: מעמדה במערב בכלל, ובוושינגטון בפרט, הידרדר. בתחילה היה נראה כי הכל חוזר על עצמו: הרודנים הערבים חזרו לטירופם בהחלטות הסרבניות שהתקבלו בחרטום, ואילו ישראל תמכה בהחלטת 242 של מועצת הביטחון, שראתה בשטחים שנכבשו על ידי ישראל, או לפחות בחלקם, פיקדון שיוחזר עם בוא השלום.
 
אך לקראת 1973 השתנו הדברים; ישראל הפכה סרבנית ובאוויר ריחפה האמירה האומללה של דיין: "טובה שארם א־שייח' בלי שלום משלום בלי שארם א־שייח'". החל מבצע ההתנחלויות שסתר את החלטת מועצת הביטחון. הצעותיו של סאדאת להפסקת אש בת שישה חודשים שתאפשר את פתיחת התעלה, נדחו. ישראל דחתה את תוכנית רוג'רס למו"מ לשלום על בסיס 242. כשקידמו המצרים את טילי הנ"מ לשפת התעלה, הציע שר הביטחון לצאת להתקפה, אך הרוב בממשלה חשש מהתגובה האמריקנית והצביע נגדה.
 
ישראל אכן היתה מנועה מליזום מכת מנע דוגמת ששת הימים בשל מעמדה הרעוע בוושינגטון, ודיין הסביר בטלוויזיה שישראל לא רצתה לפתוח במלחמת מנע נגד הצבא המצרי, כיוון ש"לא רצינו להימצא במצב שייאמר שאנחנו פתחנו במלחמה", אך הוא לא השיב לשאלה מדוע תמך ב־1967 בפתיחה במלחמה באמצעות מכות מנע. אכן, בניגוד מוחלט ל־1967, סביר להניח שוושינגטון היתה מטילה וטו על מלחמת מנע יזומה על ידי ישראל. סרבנות ישראל ליוזמת רוג'רס וליוזמת סאדאת הורידו את מניותיה בבירה האמריקנית.

 

הלקח משתי מלחמות אלה מנוגד לכמה אמיתות: לא תמיד שטח בשליטתנו מסייע לנו. נכון שיש חשיבות לשטח, אך אזור מפורז טוב לפעמים מהתייצבות צבא מול צבא; שנית, מעמדה המדיני של ישראל בכלל, ובוושינגטון בפרט, הוא גורם ביטחוני ממדרגה ראשונה. אלה המצפצפים על העולם, מצפצפים גם על ביטחון ישראל. מלחמת ששת הימים ממחישה אמת זו, שממשלת ישראל הנוכחית מתקשה להבינה.

 

מידע נוסף

right_3
Content View Hits : 2303193