אור באופקים

כל מי שמבקר באופקים שם לב לפער הגדול בין הישגיהם של תלמידי היישוב לבין דימויו. בתשנ"ג (1993) למדו בכיתה י"ב 213 תלמידים, מהם 74 קיבלו תעודת בגרות עם סיום לימודיהם. בתשנ"ו (1996) המספרים עולים. 242 לומדים, ומהם מקבלים תעודת בגרות 95 תלמידים: עלייה של 14% בשיעור הלומדים ועלייה של 28% בשיעור מקבלי תעודת הבגרות. אפשר לשער, על פי הניסיון במקומות אחרים, כי רוב מקבלי תעודת הבגרות האלה ילמדו באוניברסיטה או במכללה אקדמית.

שינוי זה במערכת החינוך באופקים הוא מהותי ויסודי. ליד כל מי שקיבל את תעודת הבגרות במלואה ניצב מי שניגש לבחינות וחסרה לו בחינה אחת או שתיים, וליד אלה שניגשו לבחינות - 75% מכלל תלמידי י"ב! - נמצא מי שהושפע מהתוכניות המיוחדות שהביאו להעלאת שיעורי הניגשים לבחינות והעוברים אותן. יש כאן קפיצת מדרגה המשנה לחלוטין את איכות הלימודים ורמת התלמיד.  

הנתונים על אופקים קיבלו תהודה משום שהעיירה נמצאת בחדשות. אך האמת היא כי תמונה דומה נמצא בכל ערי הפיתוח. בנתיבות הנתונים המקבילים מרשימים עוד יותר: שיעור התלמידים - כולם לומדים מחוץ ליישוב - שסיימו כיתה י"ב עלה ב-41% ושיעור מקבלי התעודה עלה ב-82% במשך שלוש שנים. שדרות וקרית מלאכי גם הן נמצאות בקטיגוריה זו: כ-20% גידול במספר מסיימי י"ב ו-60% במספר מקבלי תעודות הבגרות. בירוחם, במסגרת הפרויקט ההוליסטי שיזם משרד החינוך ושבראשו עומדת פרופ' עלית אולשטיין, חלה מהפכה עוד יותר דרמטית: מ-93' ועד 96' עלה שיעור הנבחנים בבגרות מ-41% ל-77% ושיעור מקבלי התעודה עלה מ-13% ל-51%.

בכוונה בחרתי להדגים את המהפכה החינוכית במה שקורה בערי הפיתוח בדרום - אחד המגזרים החלשים בחברה - אך זהו רק מדגם. בשלוש השנים האמורות גדל שיעור הלומדים והנבחנים בכל הארץ, אך הגידול המשמעותי ביותר הוא בתלמידים החלשים - הכל על פי מבחני הטיפוח של משרד החינוך. בעוד שבשכבה החזקה ביותר עולה מספר מקבלי הבגרות ב-11%, בקרב השכבה החלשה עולה מספרם ל-35%. כך, בתום שלוש שנים אלה, נוספו בכל שנה 1,150 בעלי תעודות בגרות מקרב השכבה הנמוכה ביותר, ברובה המכריע מזרחית.

ניקח את מקרה אופקים כדוגמה: בתשנ"ד הצטמק הפער בין תלמידים ממשפחות מזרחיות לאשכנזיות: אחוז הנבחנים ואחוז העוברים את הבחינות מכלל הלומדים היה שווה. גם במגמה העיונית. מתוך 151 תלמידים שאביהם נולד באפריקה או אסיה 150 תלמידים נבחנו ו-59 קיבלו תעודת בגרות.

מדוע, אם כן, אנו קוראים כי הפער החינוכי בין תלמידים מזרחיים לאשכנזים אינו מצטצמם? לכך יש שתי סיבות: הראשונה שייכת לכלל הברזל - כאשר מדובר בנושאי חינוך, אסור להתייחס לעובדות ולמספרים. השנייה היא מתודית. החיבורים והמאמרים השונים מדברים על ממוצעים - דהיינו על הפערים הקיימים היום באוכלוסייה כולה - פערים שלדעת כולם הם חמורים. אך חשוב להסתכל לא על הממוצע, אלא על "השפעת הקצה", דהיינו על התלמידים המסיימים היום ומחר את לימודיהם שיילכו לצבא "עם בגרויות" ומחרתיים ייכנסו בשערי ההשכלה הגבוהה.

נכון: עדיין יש פערים גם בקבוצה זו, מבחינת מספר יחידות הלימוד ורמת הציון. אילולא היה קיים פער זה, היה מתעורר חשד שמא כל הנתונים הטובים האלה אינם אלא פיקציה. במערכת החינוך עולים במדרגות כלפי מעלה ולא לוחצים על כפתור הקומה העליונה במעלית. אך עובדה היא עובדה: הרוב הגדול של אלפי התלמידים החדשים שסיימו לימודיהם בבגרות, יוכל להתקבל ללימודים גבוהים. עתידם יהיה שונה ממצב הוריהם.