אפליית חילוניות בצה"ל Print

נשלח למעריב בתאריך: 21 מרץ, 2004

לאחרונה נשפטו 5 נשים צעירות על ידי בית הדין הצבאי למאסר בשל סירובן לשרת בצה"ל. הן סירבו לשרת מכיוון שלדעתן צה"ל הוא צבא כיבוש ושירות בו נוגד את מצפונן.האם פסקי דין אלה צודקים וחוקיים ?בית המשפט העליון פסק כי אין זכות לסרבנות סלקטיבית ודחה את עתירתם של חיילים שסירבו לשרת בשטחים. עמדת כותב שורות אלה מזדהה עם פסיקה זו ורואה בסרבנות הסלקטיבית סכנה לישראל. אך כשם שאני מתנגד לסרבנות, כך אני גם מתנגד לאי-חוקיות ולאפלייה.

חוק שירות הבטחון עושה שורה של הבחנות משמעותיות בין גברים לנשים - גם לגבי אורך שירות החובה, גם לגבי שירות מילואים. החוק גם מבחין בין המינים לעניין פטור מהשירות הצבאי : לגבי בנות יש הוראה חד משמעית : "אשה שהוכיחה ... כי טעמים שבמצפון או בהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות". לגבי גברים אין הוראה כזו אלא יש רשות לשר הבטחון לפטור מהשירות משורה של טעמים וכן מ"טעמים אחרים". הטעמים האחרים האלה פורשו ככוללים התנגדות פאציפיסטית לשירות צבאי כלשהו; עקב כך, הוקמה ועדה מיוחדת לקביעת פטור לפציפיסטים, ולועדה זו מופנות כל הפניות - של גברים ונשים כאחד. אך נוהג זה שגוי כולו. כל פאציפיסט פועל מטעמי מצפונו, אך לא כל טעמי מצפון הם פאציפיסטים. אדם יכול להתנגד מטעמי מצפון לא לשירות צבאי כלשהו, אלא לשירות צבאי בנסיבות מיוחדות. לנשים יש זכות קנוייה בחוק שלא לשרת -  אם הן מוכיחות הווי דתי או טעמי מצפון (ולאו דווקא השקפה פציפיסטית). משום כך טועים הצבא, משרד הבטחון ובתי הדין הצבאיים כשהם מתעלמים מהחוק ומהחובה לפטור נשים סרבניות מטעמי מצפון. אך לא רק פעולה בלתי חוקית יש כאן, אלא גם אפלייה פסולה יש במעשים אלה.

החוק העניק מעמד שווה לאשה המבקשת פטור מטעמי דת או מצפון. הצבא מפנה רק את החילוניות לוועדה מיוחדת וכמובן, רק אותן הוא שופט ושולח לכלא. אך החוק קבע דין שווה לחילונית ולדתית. מדוע מפלה המחוקק לעניין זה בין גברים לנשים ? התשובה היא כפולה : גיוס נשים לצבא-חובה הוא חריג - וישראל היא היחידה החורגת מכלל זה. גם כאשר בריטניה וברית המועצות נלחמו על נפשן במלחמת העולם הן לא גייסו נשים בגיוס חובה. במדינות אירופה המודרנית, האמונות על שוויון בין המינים, רק גברים הם חייבי גיוס, באותן מדינות בהן היה, או קיים גם היום, גיוס חובה. גם הכנסת הבינה כי יש להנהיג שירות קצר יותר לנשים ולכן גם היתה מוכנה להעניק פטור רחב יותר לנשים ולא לגברים. הנימוק השני הוא כי רק לגבי נשים, קובע החוק שירות לאומי כתחליף לגיוס - גם לבנות דתיות וגם לאלה שטעמי מצפון מונעים מהן מלשרת. זהו ההבדל הגדול בין גברים לנשים. גבר הפוטר עצמו משירות מטעמי פאציפיזים אינו חייב בשירות לאומי. אשה חייבת בשירות כזה. אמת הדבר חוק שירות לאומי (לנשים) אינו מופעל בשל התנגדות של המפלגות הדתיות, אך בפועל מתקיים שירות לאומי רחב היקף ורב-חשיבות לנשים דתיות, במסגרות של התנדבות.

צה"ל משחרר נשים דתיות בסיטונות, מאפשר לחלק מהן שלא לשרת שירות לאומי ואילו נשים חילוניות הראויות לאותה הגנה, והמוכנות לעשות שירות לאומי, נשלחות לבית הסוהר. זוהי אפלייה מקוממת. יש לשים לה קץ, לשחרר את הנשים מהכלא, ולאפשר להן לקיים שירות לאומי תחליפי, ממש כמו לאשה הדתית הרוצה בכך. בעתיד, ראוי גם לשקול לקבוע גם לגבי גברים פאציפיסטים שירות לאומי תחליפי.