| אשכנזים ומזרחים: מהפך בהכנסות |
|
|
הארץ, 23/05/1997 אילו משקי בית משתכרים יותר? אלה שבראשם עומד אשכנזי או אלה שבראשם עומד מזרחי? האם לא ברור כי משקי האשכנזים משתכרים יותר? הסטטיסטיקה מפריכה לעתים אמיתות מקובלות. בשנת 1994, השנה האחרונה שבעניינה פורסם סקר הכנסות משקי הבית בישראל, בראשונה התהפכו היוצרות: הכנסתם של משקי הבית המזרחיים שבראשם שכירים עלתה על הכנסתם של האשכנזיים. תופעה זו לא קיבלה תשומת לב ראויה והיא דורשת הסבר.
ב-1994 ההכנסה הכספית הממוצעת נטו, לרבות קצבאות ותמיכות, של משק בית שבראשו עומד יליד אסיה-אפריקה היתה 6,192 שקלים לחודש (במונחי 1994). זאת לעומת הכנסה חודשית נטו של 5,547 שקלים של יוצאי אירופה-אמריקה ו-6,124 שקלים של ילידי ישראל. ההכנסה הממוצעת של משפחה בכלל המשק היתה 5,862 שקלים. מנתונים אלה עולה, כי ההכנסה של משק בית של יוצאי אסיה-אפריקה גבוהה ב-11.6% מההכנסה של יוצאי אירופה-אמריקה, וב-5.6% מההכנסה הממוצעת הכוללת במשק. מנתוני מחקר של הפרופ' זק סילבר מאוניברסיטת בר אילן, שעתיד להתפרסם, עולה שתופעת צמצום פערי ההכנסה בין הכנסות המשפחות היא תהליך מתמשך, שסופו במהפך ביחס ההכנסות שחל ב-1994. ב-1984 היה היחס בין הכנסות משקי הבית של יוצאי אסיה-אפריקה לאלה של יוצאי אירופה-אמריקה 0.779 - פער של 22.1% מההכנסות לטובת "המערבים". יחס זה עלה ל-0.883 ב-1990. המהפך היה ב-1994 כשיחס ההכנסות עמד על 1.116 לטובת המזרחים. גם שיעורן של משפחות יוצאי אסיה-אפריקה בעשירוני ההכנסה השונים אינו מלמד על ייצוג יתר בעשירונים התחתונים, אלא דווקא על שיעורים גבוהים בעשירוני ההכנסה הגבוהים. בעוד ששיעור משקי הבית של ילידי אסיה-אפריקה הוא 17.8% באוכלוסייה, ייצוגם בעשירון התחתון הוא 14%, ואילו ייצוגם בעשירונים הגבוהיםגבוה מחלקם באוכלוסייה. דווקא שיעור יוצאי אירופה-אמריקה בעשירון התחתון גבוה במידה ניכרת משיעורם באוכלוסייה. גם מדדי ההכנסה נטו לנפש ומדדים המביאים בחשבון את גודל המשפחה מלמדים על צמצום הפערים, הגם שעדיין ההכנסה נטו לנפש של יוצאי אירופה-אמריקה גבוהה מהכנסתם של יוצאי אסיה-אפריקה. ב-1988, לדוגמה, היה היחס בין ההכנסות נטו לנפש 0.656, וב-1994 עלה ל-0.941. כלומר, אם ב-1988 היה פער בהכנסה נטו לנפש של 34.4% לטובת "המערבים", הוא צומצם ב-1994 ל-5.9% בלבד. זאת ועוד, עיקר פערים אלה נובעים מהבדלים בגודלי משקי הבית, ולא מפערים בהכנסה. אחד ההסברים לתופעה זו הוא הקליטה ההדרגתית של עולי חבר העמים במשק. באופן טבעי השכר של העולים נמוך בשנים הראשונות. שיעור משקי העולים ב-1994 היה כ-43% משיעור כל יוצאי אירופה-אמריקה, וכ-13% מכלל משקי הבית במשק. לכן, שכרם הנמוך של העולים בתהליך הקליטה מקטין את ממוצעי ההכנסות של יוצאי אירופה-אמריקה ומביא למהפך ביחסי ההכנסות. נתונים ראשונים בנוגע לשנת 1995, שעדיין לא פורסמו, מלמדים, כי פערי ההכנסה לטובת המזרחים כמעט שנעלמו, תהליך המרמז על המשך קליטה מוצלחת של העולים במשק. כך או כך, יש תהליך ארוך טווח, שמגמתו כפולה: גידול הפערים בשכר בין חלשים לחזקים מזה, ופערים נעלמים והולכים בין מערבים למזרחים עקב הימצאותם של אלה ואלה בכל רמות השכר מזה. בניגוד לתמונה העולה מנתוני ההכנסות של המשפחות בדור הראשון, הפערים בדור השני, אלה שנולדו בארץ לאב שאינו יליד ישראל, נותרו בעינם. ב-1994 ההכנסה ברוטו של משק בית שראשו הוא בן לאב יליד ישראל היתה 7,301 שקלים לחודש, לעומת 6,244 שקלים לחודש במשק בית שראשו הוא בן לאב יליד אסיה-אפריקה, ולעומת 9,938 שקל לחודש במשק בית שראשו הוא בן לאב יליד אירופה-אמריקה.
מהו ההסבר לכך, שדווקא בדור השני יש עדיין פערי הכנסה, ואילו בדור הראשון הם נעלמים עד שהגיעו למהפך? ואיך מתיישבת הסטטיסטיקה המעודדת הזאת עם תחושת הקיפוח והעדתיות הגוברות? (מאמר ראשון משניים).
|