הארץ,    19/05/1997    

מה שלא עשה השכל עשו מחאות התלמידים, והעיקר - האיום בבג"ץ: שר החינוך עשה "אחורה פנה", ביטל את החלטתו, וחזר להבטחתו הקודמת לקיים את מה שקרוי "ההגרלה" של בחינות הבגרות. כל התירוצים של דובר המשרד נגנזו כלא היו, והאמת יצאה לאור. 

 כיצד אירע ביזיון מוזר ומשפיל זה? שתי סיבות גרמו לכך: האחת היא שבכהונה הנוכחית, להבדיל מכהונות קודמות, אין כל מגע וקשר בין הדרג המקצועי המנוסה והבקיא של משרד החינוך לשר החינוך. אילו היה קשר כזה, היו העובדים הטובים והשקולים של המשרד מסבירים לו כמה דברים פשוטים: "ההגרלה" מתבססת על חוזר מנכ"ל שיצא בתקופת כהונתו ואי אפשר לבטלה על ידי החלטת שר, שכן חוזר מנכ"ל כמוהו כתקנות, כחקיקת משנה שאין מסלקים אותה בהבל פה; "ההגרלה" - דהיינו, הבחירה האקראית הממוחשבת - סוכמה עם ועד ראשי האוניברסיטאות, כך שהציון השנתי ("ציון המגן") ייחשב כציון סופי לכל עניין לצורך קבלה לאוניברסיטה; ראשי האוניברסיטאות התנו, בצדק, את צמצום מספר הבחינות בכך שלא ילווה אותו שיקול דעת אישי, וכי הבחירה תיעשה בדרך אובייקטיבית שלא ניתן יהיה לחזות מראש את תוצאותיה; ועדת החינוך אישרה את שיטת "ההגרלה", ואין זה ראוי לשנות החלטתה בלי להביא זאת בפני חבריה. אך לביזיון שורש עמוק יותר: העדר ערכים.

אין כפרה לכך ששר החינוך ואנשיו ניסו להוליך שולל את כולם: את עובדי המשרד, שקיבלו תדריך על ההגרלה ביום רביעי בערב, שעה שכבר הוחלט לבטלה; את ציבור המנהלים, המורים, המחנכים והתלמידים, שהאמינו להבטחת השר והיו משוכנע כי ביום חמישי יבצע המחשב את הבחירה; את העיתונאים, שאינם זוכרים תקדים למעשה כחש מסוג זה, ואת הציבור כולו, שלמד פרק מעניין על סולם הערכים של שר החינוך.

כיצד מצדיק שר החינוך מעשה מדהים ומחפיר זה? לדבריו, מותר להטעות - זו לשון נקייה - בעניין בחינות הבגרות כמו שמותר לשקר בעניין פיחות. כך. קשה להאמין למשמע אוזניים. הרי הפיחות הוא עניין יוצא דופן בן-בנו של יוצא דופן. מותר לשר האוצר להכחיש פיחות מתקרב כדי שאנשים לא ישנו התנהגותם ולא ימכרו בבהלה מטבע העומד לאבד את ערכו. מה עניין שמיטה להר סיני? איזה נזק יכול היה להיגרם כאן מאמירת אמת פשוטה? טוען שר החינוך כי הוא חשש שמא, אם יאמר אמת בשעת אמת, יופעלו לחצים לא כשרים על שלושת האנשים - כולם ממונים על ידי השר עצמו - שהחליטו בינם לבין עצמם במה ייבחנו התיכוניסטים.

אך האם לחציו של השר עצמו כשרים? האם דרישתו שהתנ"ך יהיה תמיד מקצוע חובה לא פגעה בשיקול דעתם? והרי דבריו של השר המר הם המוכיחים כמאה עדים עד כמה פסולה שיטתו. שיטת הבחירה הממוחשבת התקבלה וזכתה באמון ראשי האוניברסיטאות משום שהיא נטולת לחצים פסולים ושיקולים זרים. מאותה סיבה זכתה גם לתמיכתם של רוב מנהלי בתי הספר. היא שיטה אמינה ושקופה, וכדי להדגיש את שקיפותה חשוב היה מאוד שבבחירת המחשב ישתתפו נציגי התיכוניסטים, ושהעניין ייעשה בפומבי.

מה נאמר ומה נדבר? לא מינהל לחינוך ערכי בהשראת המפד"ל דרוש לחינוך הממלכתי הכללי. צמרת משרד החינוך היא שזקוקה לחינוך לערכים. ובדחיפות.