הארץ, 16/03/1999

המועצה להשכלה גבוהה עומדת לדון היום בשאלה, שאף על פי שלא עלתה לכותרות
היא בעלת חשיבות ציבורית רבה: האם לאפשר למכללות האקדמיות לתת תואר
שני, ולא רק ראשון, כמקובל היום.

אין מדובר בתואר שני אקדמי - דהיינו, כזה שיש בצדו עבודת גמר - אלא
בתואר שני לא מחקרי. תארים מסוג זה, המרחיבים את ידיעותיו האקדמיות
ואופקיו של הסטודנט, מבוקשים גם על ידי המעסיקים וגם על ידי הסטודנטים.
גם כאן, כמו בתואר הראשון, עובר התואר האקדמי שינוי משמעותי - מתואר
אקדמי מחקרי, לתואר שיש בו יותר ויותר היבטים מקצועיים.
אפשר להתאבל על אובדן המונופול של האוניברסיטה המקורית, זו שהיתה מחקרית
טהורה, אך צורכי החיים - המשק והחברה - מכתיבים הרחבה מתמדת של ההשכלה
הגבוהה. בהרחבה זו יש ברכה רבה למשק שכן אנשים בעלי ידע הם מקור לעושר
ולשגשוג; ויש בה גם תרומה לשוויון חברתי - שכן ככל שמספר הסטודנטים
גדל, נכנסים בשערי ההשכלה הגבוהה יותר מאלה שבעבר לא יכלו לעבור בהם.
הסכנה לתפקידה המסורתי של האוניברסיטה מתעוררת כשזו מתחילה לכלול בתוכניות
הלימודים שלה מקצועות לא-מחקריים כמו ראיית חשבון, סיעוד, עשיית סרטים,
ריפוי בעיסוק וכיוצא בזה. דברים אלה נכונים במיוחד לתואר השני - כאשר
מדובר בתארים מעשיים, כמותואר שני בהוראה או במינהל עסקים, שאין בצדם
כתיבת תזה, דהיינו עבודת גמר האמורה להוסיף ידע מחקרי. מתן רשות עקרונית
למכללות לתת תארים כאלה - כיום רק לבית הספר למינהל עסקים של המכללה
למינהל יש סמכות כזאת - תשחרר את האוניברסיטאות מהלחץ הגובר של תלמידי
התואר השני ותאפשר להן להתמקד בייעודן העיקרי: שילוב של מחקר והוראה
ברמה אקדמית גבוהה.
אכן, הלחץ על התואר השני הוא שהניע את הוועדה לתכנון ולתקצוב להעלות
את העניין על סדר היום. הגידול העצום במספר הסטודנטים בשנים האחרונות
פתח שער אחד - שער התואר הראשון - אך החל סוגר את השער השני, שער תוארי
המוסמך. מכיוון שמספר הסטודנטים לתואר הראשון ילך ויגדל עם המשך הגידול
הצפוי בשיעור מקבלי תעודת הבגרות, יגדל הפקק בפתח התואר השני ויגיע
לממדים בלתי נסבלים.
ועד ראשי האוניברסיטאות והסנאטים שלהן מתנגדים לעצם הסמכתן של המכללות
לתת תואר שני. לטענתם, המכללות אינן מצוידות לכך דיין משום שאין להן
סגל מקצועי קבוע וספריות ראויות לצורך זה. אכן, כדי שמכללה אקדמית תוכל
להנהיג תואר שני היא חייבת להוכיח שהיא יכולה לעמוד בדרישות מסוימות.
אך עניין זה צריך להיבדק לגופו של עניין ולגופה של כל מכללה.
אסור שייווצר מצב שבו אוסרים מראש על מכללה אקדמית להוכיח שיש לה יכולת
ללמד סטודנטים לתואר שני. פסילה מוחלטת כזאת מנוגדת לעיקרון האקדמי
שכל דבר נבדק לעניינו.
אפשר לסמוך על הוועדות המקצועיות של המועצה להשכלה גבוהה שיקיימו בדיקה
כזאת בכל מקרה ומקרה, ואין לגזור על מכללה לתת תואר מתקדם רק משום עצם
מסגרתה. הכנסת, כאשר חוקקה את "חוק המכללות", בוודאי לא התכוונה לכך,
ודיוני ועדת החינוך בנושא מצביעים על רצונם של חברי הכנסת לאפשר לימודי
תואר שני - בניגוד לתואר שלישי - במכללות האקדמיות.
נציגי האוניברסיטאות הם רוב במועצה להשכלה גבוהה, אך כל מי שמכירם יודע,
כי שיקוליהם יהיו עצמאיים וענייניים. משום כך צריך לקוות, כי היום תצא
החלטה נכונה מלפני המועצה: לפתוח פתח נוסף להרחבת ההשכלה הגבוהה ולהעמיק
את ההבחנה בין אוניברסיטאות מחקריות לבין מוסדות אחרים להשכלה גבוהה.

מילות מפתח: חינוך