הסכנה הקיומית האמיתית Print

מעריב, 9 פברואר, 2008

החזרה לקצבאות שדורשת ש"ס מקטינה מצוקה מיידית בקרב משפחות עניות ברוכות ילדים, אך מבטיחה בעתיד עוני ופיגור כללי למשק הישראלי. מוטב לקיים בחירות חדשות מאשר לגזור אסון חברתי על ישראל.

זה לא בכותרות היום, אבל זה יהיה בכותרות של השנים הבאות: ש"ס תובעת חזרה לקצבאות הילדים שלפני רפורמות נתניהו. אותן קצבאות הפלו לרעה את מי שלא הולידו חמישה ילדים. הן העניקו 171 שקל לחודש עבור ילד ראשון, לעומת 856 שקל לילד חמישי ומעלה, וזאת אף על פי שההוצאה הגדולה נגרמת מהילד הראשון. היום קצבאות הילדים שוות לכל ילד.

את המשמעות של תביעה זו ניתן להבין על רקע הדברים שהשמיעו בכנס הרצליה יוסי הולנדר ואנשי המכון לתכנון כלכלי. מבחינה כלכלית-חברתית ישראל מורכבת משלושה מגזרים: הרוב, הכולל את הציבור היהודי החילוני, המסורתי והדתית לאומי, ושני המיעוטים העניים: החרדים והערבים.

 יש הבדלים עצומים בין שלושת המרכיבים: הרוב עובד למחייתו בשיעור הדומה לזה המקובל במערב, ושיעור הריבוי שלו גבוה מזה המקובל במערב, אך נמוך ביותר בהשוואה לשני המיעוטים העניים. הרוב גם משרת שירות צבאי קשה, ארוך ומסוכן בצה"ל.

היום נחלקת האוכלוסייה בין הרוב (71 אחוז ) לבין שני המיעוטים: חרדים (10 אחוזים ) וערבים (20 אחוז ). אנשי המכון לתכנון כלכלי חישבו שבשנת 2025 יחול שינוי גדול לרעה: הרוב יצטמק ל-64 אחוז ושני המיעוטים יגדלו ויהיו יחד ל-36 אחוז. זאת גם אם לא יהיה כל גידול בקצבאות הילדים.

פירוש הדבר: נטל כלכלי גדול יותר על פחות אנשים כדי לממן את המשפחות הגדלות והולכות של שני המיעוטים העת ניים. התוצאה: מיסוי גדול יותר על ציבור המפרנסים, בריחת מוחות, יותר פערים, יותר עוני.

אבל בזה לא מסתיים הסיפור. בשנת 2025 גידול האוכלוסייה בישראל-אחד הגדולים בעולם המערבי-דורש, כדי לקיים את הרמה הכלכלית הנוכחית, תוספת של למעלה ממיליון ( ! ) מקומות עבודה חדשים. לשם כך, דרוש הון עצום וכן ישראלים המוכנים לעבוד. משום כך, גידול ההשתתפות בכוח העבודה חיוני כדי לספק את השניים - גם היצע ההון וגם ביקוש למקומות עבודה. אם רוצים לקדם את כלכלת ישראל צריך להאיץ עוד יותר את קצב הצמיחה ואת שיעור העובדים.

כל הדברים האלה נכונים גם אם נשארות הרמות הנוכחיות של פריון הילודה: כשני אחוזים לרוב, כשישה אחוזים לחרדים וכשלושה אחוזים לערבים. אך אם ישתנו רמות הפריון יוחמר המצב. יש חשש כי הגדלת הקצבאות תיצור הפרשים גדולים עוד יותר בילודה בין הרוב העובד לבין המיעוטים העניים העובדים פחות.

בשנים 2000- 2006, שנות הרפורמה בקצבאות הילדים, ירד שיעור הפריון אצל המוסלמים מ-4.7 אחוזים ל-4 אחוזים, ושיעור הגידול באוכלוסייה המוסלמית ירד עוד יותר, מ-3.8 אחוזים ל-2.9 אחוזים . אלה הם שינויים דרמטיים ביותר שקשה להתת עלם מהם.

האם יש קשר בין הקטנת הקצבאות לבין השינויים הדמוגרפיים האלה? יש על כך ויכוח גדול, אך מחקר חדש ומקיף, בעל חשיבות בינלאומית, שנעשה בישראל לאחרונה עבור מכון מחקר אמריקני, מוצא קשר משמעותי בין הקטנת הקצבאות לבין הקטנת הילודה, בעיקר בשכבות העניות, החרדיות  והערביות כאחד.

לרשות החוקרים-שני ישראלים ואמריקני-עמד כל החומר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כולל חומר שהגישה אליו מוגבלת. המחקר היסודי והמקיף חשוב משום שהוא מכסה תקופה שהיו בה שני שינויים רדיקליים בשיעור הקצבאות (חוק הלפרט, שהגדיל את הקצבאות, והרפורמה של נתניהו, שצמת צמה אותן).

מסקנת המחקר היא חד-משמעית: "לקצבאות ילדים יש השפעה פוזיטיבית משמעותית על שיעור הפריון. השפעה זו ניכרת בכל הקבוצות הדתיות, לרבות יהודים אורתודוקסים, שעקרונות דתם אוסרים עליהם תכנון ילודה. . . ההשפעה הגדולה ביותר (של צמצום הקצבאות) היא על יהודים-חרדים וערבים-מוסלמים".

אין להתעלם מכך שבאותן שנים עצמן גדלה גם ההשתתפות בכוח העבודה. במילים אחרות: החזרה לקצבאות שדורשת ש"ס מקטינה מצוקה מיידית בקרב משפחות עניות ברוכות ילדים, אך מבטיחה בעתיד עוני מתרחב ופיגור כללי למשק הישראלי. תוצאתה היא הקטנה נוספת של הרוב העובד והמשרת בצה"ל.

מאמר זה פונה אל ראש הממשלה ואל מפלגת קדימה: אל תוותרו בעניין קיומי זה! שימור הממשלה אינו ערך עליון ומוטב לקיים בחירות חדשות מאשר לגזור אסון חברתי על ישראל. מאמר זה פונה גם אל שר הביטחון אהוד ברק ואל מפלגת העבודה: אל תיתנו ידכם לתיקון אנטי-חברתי זה. וכמובן, הוא פונה אל נתניהו ואל מפלגת הליכוד: אל תיתנו לשיקול פוליטי חולף למחוק את אחד ההישגים הגדולים שלכם.