מעריב,  29 יולי, 2004

על פי דוח האו"ם מערכות הבריאות והחינוך של ישראל הן בצמרת מדינות העולם, אך הנתונים הכלכליים מורידים אותנו במדד הפיתוח האנושי. הפוטנציאל האנושי של ישראל אינו מתממש בשל התפוקה הנמוכה

דוח האו"ם על הפיתוח האנושי מפריך את דברי ההבל על ישראל כ"מדינת עולם שלישי". בדירוג העולמי של הפיתוח האנושי, המודד במשולב נתוני כלכלה, בריאות וחינוך, ישראל מצויה במקום ה-22 - מיד לאחר מדינות המערב העשירות, ולפני מספר מדינות החברות באיחוד האירופי.

אך מעבר לדירוג זה חושף הדוח נתונים מעניינים. נתוניה של ישראל משתפרים בעקביות, גם בשנות הטרור נגדה. ב-1975 עמד מדד הפיתוח האנושי בישראל על 0.794 (1 הוא המקסימום) וב-2000 הוא מגיע ל 0.907 - שיפור של כ-14 אחוז . אין שום מדינה עשירה שיש לה שיעור גידול כזה, פרט להונג-קונג ולסינגפור. נכון, בשנות הטרור הפלשתיני נגד ישראל יורד מאוד שיעור השיפור, אך עדיין הוא קיים. זה נתון מפליא, שכן זה כארבע שנים נתונה ישראל למתקפה משולשת: מתקפת רצח נגד אזרחיה, אווירה בינלאומית היסטרית נגדה, צמצום דרסטי בעלייה, הפסקת התיירות וניסיונות להטיל עליה חרם מסחרי ואקדמי. אם למרות כל אלה יש בכלל שיפור במדד הפיתוח האנושי - זהו הישג אדיר.
 
עניין שני: בעוד שבמדד המשולב נמצאת ישראל במקום ה-22 - במדדים ספציפיים היא נמצאת במקומות גבוהים יותר. כך באינדקס הכללי של תוחלת חיים - ישראל במקום השמיני. במדד הסיכוי, בעת לידה, להגיע לגיל 60, ישראל נמצאת במקום השני, מיד לאחר שוודיה ולפני הולנד, בלגיה, פינלנד ונורבגיה ואפילו לפני יפן, ארץ החיים הארוכים. בסיכויים בעת לידה להגיע לגיל 65, ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בכל הנוגע לנשים, ובמקום התשיעי בכל הנוגע לגברים. נתוני בריאות אחרים אף הם מפליאים: בתפוצת נגיף האיידס בגילאי 15 עד 49 לשנת 2003, ישראל נמצאת יחד עם פינלנד, שוודיה, אוסטרליה, ניו-זילנד, יפן ובריטניה בשיעור הנמוך ביותר בעולם. בתמותת תינוקות יש הישג ישראלי מרשים: מ-24 ל-1,000 לידות חיות ב-1970 - ל-6 מיתות בשנת -2002 פחות מהשיעור האמריקני.
 
הדוח מודד גם הישגי חינוך לא בתחום הציונים בתחרויות בינלאומיות, אלא בשיעורי הלמידה; וגם כאן ישראל מוצבת בעשירייה הפותחת, בשיעורי הלמידה בבתי הספר היסודיים. בשיעורי הלמידה בבתי ספר על-יסודיים היא נמוכה יותר - כנראה, בשל השיעור הנמוך במגזר הערבי - אך עדיין גבוהה יותר משוויץ, גרמניה, אוסטרליה וארצות-הברית. צריך לזכור שכל הנתונים האלה מתייחסים לכל אוכלוסיית ישראל, על כל מרכיביה - חילוניים וחרדים, יהודים וערבים. אלה הם הישגים מרשימים שבעתיים אם נזכרים בכך שישראל קלטה רבבות עולים חסרי רכוש, וכי דוח האו"ם משווה אותה עם מדינות הומוגניות, כמו יפן וסקנדינביה.
 
אם כל כך טוב, מדוע מדורגת ישראל רק במקום ה-22? אם מערכות הבריאות והחינוך שלה הן בצמרת, למה היא אינה משובצת בעשירייה הפותחת? הנתונים הכלכליים הם המורידים אותנו כלפי מטה. במילים אחרות: הפוטנציאל האנושי של ישראל אינו מתממש בשל התפוקה הנמוכה שלה. התל"ג לנפש בישראל היה ב-2002 15,792 דולר . הגידול בין 1990 ל-2002 בתוצר לנפש הוא 1.8 אחוז לשנה - שיעור נמוך יותר מכל המדינות בעשירייה הפותחת.
 
לפיגור הכלכלי של ישראל יש הרבה סיבות - הטרור והבידוד הבינלאומי ודאי אינם נוחים לצמיחה כלכלית. אך יש גם גורמים פנימיים: שיעור נמוך של השתתפות בכוח העבודה - בעיקר בשני המגזרים העניים של מוסלמים וחרדים - וכן המונופוליזציה של השירותים הציבוריים - חשמל, מים, נמלים, שדות תעופה - שאין לה היום דומה במדינות המפותחות. שני גורמים אלה דורשים רפורמה מקפת, רפורמה שרק ממשל יציב בעל יכולת להנהיג את המשק, מסוגל לבצע. במילים אחרות: גם הפיגור הכלכלי היחסי של ישראל קשור בשינוי שיטת הממשל.
 
הישראלים בריאים יותר ומקבלים יותר חינוך מהרבה עמים עשירים, אך הם מייצרים פחות ומשום כך עניים יותר. אילו היינו מודדים את ישראל רק במונחים כלכליים, היא לא היתה במקום ה-22 - אלא במקום ה-25.
 
זוהי חצי הכוס הריקה.