נשלח למעריב בתאריך: 19 פברואר, 2004

בכנס שהתקיים בשבוע שעבר במרכז הבינתחומי דיברו שורה של שרים אירופיים בזכות השתלבות ישראל ומדינות ערביות במסגרת אירופה המורחבת, או מדיניות השכנות הטובה, המתפתחת בימים אלה עקב הרחבת האיחוד האירופי ל- 25 מדינות, שחלקן - קפריסין ומלטה - נושקות לאזורנו. חלק מהדוברים ציין כי השעה כשרה להתפתחות מסוג זה : שר החוץ של גרמניה, יושקה פישר, ציין כי במדינות ערב קיימת תודעה חדשה בשל האבטלה של דור צעיר גדל - תודעה המולידה מחשבה מדינית מודרנית  שעשוייה להוליד פתרון מדיני. לואי מישל, סגן ראש הממשלה ושר החוץ של בלגיה, אמר כי הסכם עם ישראל אסור שיהיה מותנה בתנאים פוליטיים מוקדמים. באותה רוח דיברו גם השר רוקו בוטליונה, השר האיטלקי לענייני אירופה וכן חבר הנציבות האירופית, פריץ בולקשטיין.

בצד אלה, אמר נשיא צרפת ז'אק שיראק, (בראיון עם שמעון שיפר בידיעות אחרונות) כי על ישראל "להשתלב באזור" כדי להיות בשלום עם שכניה. אם כוונתו של נשיא צרפת לכך שעל ישראל להכיר את העולם הערבי-מוסלמי, שעל ישראלים לדעת ערבית ולהכיר את תולדות העולם הערבי והאמונה המוסלמית, הצדק ודאי עמו. אך אם כוונתו שעל ישראל להשתלב במזרח התיכון הערבי-מוסלמי גם מבחינה ערכית, יש כאן סתירה לדברי השרים האירופיים שדיברו בהרצליה : אירופה המורחבת כוללת עקרונות וערכים העומדים בסתירה מוחלטת ל"ערכיו" של אותו עולם שלפי דברי שיראק, על ישראל להשתלב בו.

טול, למשל, את עניין מעמד האשה. ישראל לעולם לא תקבל את המעמד הנחות של האשה בעולם הסובב אותנו ובמסגרת אירופה המורחבת, ודאי נידרש להתחייב לשוויון מלא של הנשים, כולל הנשים במגזר הערבי.

יש כאן סתירה מוחלטת בין תביעותיה הצפויות של אירופה לבין המציאות באזורנו. על עוצמת ההתנגשות הזו יכולה להעיד צרפת עצמה שקיבלה חוק מרחיק לכת בעניין ה"צעיף המוסלמי" וסמלים דתיים אחרים - צעד שקומם נגדה חלק ניכר מדעת הקהל הערבית. (בישראל, אגב, הכיר ביהמ"ש העליון באיסור כזה רק בבית ספר פרטי נוצרי). חברת הפרלמנט ההולנדי, הנלחמת בעד שוויון זכויות הנשים ונגד הנוהג של מילתן, קיבלה איומים כה קשים עד שהיא מלווה בשומרי ראש.

באיזה עולם נשתלב ? של חברת הפרלמנט או של אלה המאיימים על חייה ?

דוגמא אחרת : ישראל מואשמת תדיר בהפצת "זימה מינית"  ובכך שהיא מזהמת בדרך זו את הטוהר המוסלמי של האזור. אך האשמה זו מתייחסת לעובדה שישראל שותפה לתפישה האירופית בדבר האוטונומיה של הפרט  ובדבר זכותו לבחור באורח חיים מיני הנראה לו, לרבות שינוי מין. זוהי טריפה בעיניים מזרח תיכוניות. האם נשתלב ונוותר על נכס זה ?

משום כך, ישראל לא תוכל לקבל את רעיון השילוב הנורמטיבי באזורנו, רעיון הסותר את דרישותיה המהותיות של אירופה המורחבת. על איזה שילוב אפשר לדבר ? בדיוק על מה שדיברו השרים האירופיים בהרצליה - על שילוב באמצעות אירופה.

לאירופה שמור תפקיד מיוחד במינו שארה"ב אינה יכולה למלאו - התפקיד של "יישור קו" במזרח התיכון - גם במובן כלכלי, גם במובן ערכי. בעוד שבלי ארה"ב אין בטחון לישראל ואין פתרון לסכסוך, בלי אירופה לא יקטנו הפערים העצומים בין ישראל לשכנותיה. אירופה, באמצעות הפיתוי של השתלבות בה, יכולה להביא למודרניזציה בעולם הערבי - ישראל וארה"ב שנואות מדי בעולם הערבי מכדי לעשות זאת - גם במובן  הכלכלי, גם במובן נאמנות  לעקרונות יסוד של חירות אישית. ראינו כיצד חברות באיחוד האירופי משנה חברות מסורתיות, ולא עשירות, כמו יוון ופורטוגל; אנו רואים כיצד הפיתוי להיכנס לאירופה עשוי להוליד שלום בקפריסין : רק בתהליך דומה מסוג זה יכול אולי לבוא שלום אמת למזרח התיכון, או לחלקו. רק בדרך זאת, ולא בדרך של השתלבות בפיגור ובנחשלות, נוכל לנהוג כעצת נשיא צרפת.