הארץ, 19/01/1996

במאמר "לך עם החלומות" (מדור "אנשים בחזית" 5.1), נזף בי מנהל בית-ספר "קדמה" בתל אביב סמי שטרית על סירובי לאפשר את המשך פעילות בית הספר של קדמה בקרית מלאכי. דברי שטרית הם חלק ממסע לחץ ולא יביאו אותי לזנוח את עקרונותי

מנהל בית הספר "קדמה" בתל אביב סמי שטרית הטיף לי מוסר במאמרו, וכתב: "לך עם החלומות, ואל תלכלך ידיך". מה הם החלומות? החלומות הם של "קדמה", כמובן, ואת ידי ליכלכתי משום שלא איפשרתי ל-60 ילדי "קדמה" ללמוד בבית ספר בקרית מלאכי.

הסיפור כמובן שונה לחלוטין. חלומותי שלי מתבצעים ודבריו של שטרית הם חלק ממסע לחץ שנועד לאלץ אותי לשנות את עקרונותי. עם כניסתי לתפקידי החלטתי להנהיג מדיניות חדשה, השואפת לסגור במהירות פערים בין יהודים לערבים ובין יוצאי מערב למזרח. כדי להציב לעצמי אתגר עשיתי מעשה מסוכן מבחינה פוליטית: הגדרתי את יעדי החברתיים במונחים כמותיים שנתיים - דבר שלא נעשה בעבר מעולם. כך מתרחשת מהפיכה חברתית בישראל: אנו מתקדמים לקראת שנת 2000 - שנה שבה כל ישראלי שני יהיה בעל תעודת בגרות וכל ישראלי שלישי ילמד במוסד להשכלה גבוהה. יעד זה - שהוגדר בשעתו לא-ריאליסטי וחולמני - מתגשם והולך: בתקופת כהונתה של ממשלה זו ירד שיעור הנשירה בכ-40%, מספר התלמידים הניגשים לבחינות הבגרות גדל מ-50 אלף ל-63 אלף והגידול המרשים ביותר הוא דווקא בבתי-הספר הטכנולוגיים; מספר הזכאים לבגרות גדל במשך 3 השנים האחרונות בקרוב ל-25%, ובהתחשב בגידול השנתון גדל שיעור הזכאים מקרב השנתון בכ-18%.

במלים אחרות: בזמן קצר מאוד נוספו כ-10 אלפים תלמידים בעלי תעודת בגרות הרשאים ללמוד באוניברסיטאות ובמכללות - רובם ככולם בני השכבות החלשות - יהודים ולא-יהודים. במקביל הגדלנו את מספר המקומות במוסדות להשכלה גבוהה בכ-30 אלף והשנה לומדים 28 אלף איש במכללות אקדמיות שבוגריהן מקבלים תואר מלא שווה-ערך בפועל ועל-פי חוק לתואר אוניברסיטאי.

לא הסתפקנו במסלולים אלה: הרחבנו פי 4 את מפעל המועדוניות המשפחתיות - המטפלות בילדים הבאים מבתים קשים במיוחד; העמקנו את תהליך האינטגרציה באמצעות הרפורמה בקצב שלא היה עדיין כמותו; בכל אשר תפנה - כולל בטיפול בנוער שוליים, בנוער אתיופי, בחינוך המיוחד - מתבצעת רפורמה מקפת בקנה מידה המדהים כל מתבונן בלתי משוחד.

בתוך כל המאמץ הזה, כך החלטתי, יש מקום גם ל"קדמה". עם כניסתי לתפקיד נפגשתי עם פרופ' שלמה סבירסקי, שאותו מצאתי מפגין נגדי, ונעניתי לבקשותיו, לאחר שהוחרם על-ידי שרי חינוך קודמים. הסכמתי להעניק תמיכה גבוהה במיוחד להקמת שלושה בתי-ספר של "קדמה" ובשנה האחרונה אף מנעתי סגירת את בית-ספרו של שטרית בשכונת התקוה, לאחר ששיכנעתי את שלמה מסלאווי, יו"ר השכונה, לתת לבית-הספר סיכוי נוסף. על צעדי זה הותקפתי מימין ומשמאל - מ"דבר" ו"הארץ" גם יחד. מה לא נאמר עלי? טומי לפיד, איש הרוח ואנין הטעם, קבע שאני "אשכנזי מתוסבך" הנדחף על-ידי מפלגה שמאלנית לפתוח בית-ספר עדתי; "הארץ" רמז כי אני משתמש ב"קדמה" כבמכשיר לחיסול האינטגרציה. כל האנשים התומכים היום לפתע ב"קדמה" סתמו אז את פיהם.

מדוע תמכתי ב"קדמה"? לא ראיתי עצמי רשאי לדחות ניסיון כלשהו שיוזמיו רוצים לקדם תלמידים חלשים, ואשר עם יוזמיו נמנים מורים בעלי מוטיווציה גבוהה. לא התרשמתי מהטענה כי רוב התלמידים ב"קדמה" - אם כי לא כולם - הם בני עדות המזרח. לא "קדמה" היא האשמה בעובדה שבדרום תל אביב יש זיהוי טראגי כזה בין מוצא לחולשה. גם לא ראיתי אסון בכך שרשת "קדמה" מטפחת את מורשת יהודי המזרח ואת הגאווה המזרחית. איני מאמין בכור היתוך מלאכותי מהסוג שמחק את התרבות הפרנקופונית של עולי צפון אפריקה, ממש כשם שאיני רוצה להרוס ולמחוק את השפה והתרבות של עולי חבר העמים ואתיופיה.

ועוד משהו: בנושאים הנוגעים בסגירת פער חברתי אני נוהג להתייעץ וללמוד לקח, לא מפטרונים אקדמים, הסוברים כי הם יודעים טוב יותר מה טוב ל"ילידים", אלא מאותה קבוצה של משכילים ויודעי דעת שצמחו - לא פעם בקשיים אישיים גדולים - מקרב בני השכבות החלשות. איתם הלכנו לפרויקטים הגדולים של חיסול פערים שבהם לומדים השנה 22 אלף תלמידים, ומהם אני מוכן גם לשמוע ביקורת. ל"קדמה" היה מקום, אמנם לא עיקרי, בקבוצה זו.

אם כל כך טוב, מדוע מתקיפני שטרית? מלכתחילה התניתי הקמת בית-ספר של "קדמה" בהסכמת הרשות המקומית. ראשית, משום שאני מאמין שיש מעמד חשוב לרשות המקומית הנבחרת; שנית, משום שבלי הסכמת הרשות יש תמיד סכנה כי האינטגרציה תושם לאל על-ידי בתי-ספר מקומיים המוקמים בנפרד מהתכנון הכולל המקומי. ראש המועצה המקומית קרית מלאכי התנגד - לאחר מו"מ ארוך - להקמת "קדמה", ומשום כך דבקתי בהסכם איתם ולא אישרתי את בית-הספר. אנשי "קדמה" פנו לערכאות, הפסידו, פנו לבית המשפט העליון וגם שם הפסידו. מה להם כי ילינו? אני נאמן לעקרונותי. בשם אותם עקרונות לא הסכמתי להקמת בית-ספר ביישוב "כרמי יוסף", יישוב מבוסס השייך למועצה אזורית מודיעין - אף שמדובר שם בחברי ובידידי ואף על-פי שמשרד החינוך תמך בעבר בהקמת בית-הספר שהם דרשו. זה מחיר העיקרון: שהוא פועל גם בקרית מלאכי. התנגדות הרשות המקומית המוסמכת היא שהכריעה.

לא כל אנשי קדמה חושבים כמו סמי שטרית ולא כולם מגדפים את משרד החינוך שפתח להם פתח. שמונה מאנשי "קדמה" - אנשים שאיני מכירם ואיש לא ביקשם לפנות אלי - כתבו אלי בזו הלשון: "...אנו מאמינים כי פעולותינו עולות בקנה אחד עם מטרות משרד החינוך ולא עומדות בסתירה להן. הגברת כוח ההתמדה, העלאת אחוז מסיימי הבגרות, מיצוי הפוטנציאל האישי של כל תלמיד, כבוד לתלמיד ולתרבות שממנה בה, כל אלו הם קווי מדיניות חשובים של המשרד. אנו רואים עצמו שותפים למטרות אלה ולמעשה הן המהוות עבורנו את עיקר 'קדמה'. בניגוד לדעת רבים, 'קדמה' לא קמה כדי לנהל מאבק עדתי. היא קמה כדי להסיר מכשולים ומחסומים שעמדו בדרכם של רבים מתושבי השכונות ועיירות הפיתוח אל תעודת הבגרות. היא קמה כדי שתלמיד לא יצטרך להתכחש לזהותו ולתרבות המוצא שלו או להתבייש בהן. אנו יודעים כי המערכת בראשותך פועלת אף היא בכיוון זה"...

במלים אחרות: "אני הולך עם החלומות" ומבצע אותם הלכה למעשה, וגם אמשיך לתמוך ב"קדמה" - למרות דבריו של סמי שטרית.