נשלח למעריב בתאריך: 23 דצמבר, 2004

הממשלה החדשה המתייצבת היום לקבל את אמון הכנסת נולדה בחטא כפול : החטא הראשון הוא זה שהממשלה הקודמת - הממשלה הראשונה מאז 1977 בלי השתתפות החרדים - התפרקה עקב מתן טובות הנאה תקציביות על ידי הליכוד ל"יהדות התורה".    סכום של  מאות מליוני שקלים הועבר -  בהסכם שערורייתי בין האוצר (!) למפלגה - למוסדות הדת והחינוך של  המפלגה החרדית - סכום שלא היה בתקציב המקורי - בתמורה להסכמתה להיכנס לקואליציה הבאה. תשלום כזה, כשהוא נעשה על ידי אדם פרטי, נחשב לשוחד ובשנים האחרונות אף הועמדו ראשי מועצות מקומיות לדין על הבטחת כסף ושווה כסף תמורת תמיכה בהם.

מה ההבדל בין שני אלה ? מה ההבדל בין שוחד פרטי כדי להשיג טובת הנאה לעצמו או של ראש רשות מקומית המשלם ממון תמורת תמיכה בו - לבין ראש ממשלה ומפלגה המשלמים מקופת המדינה כספים למפלגה תמורת תמיכה בהם ? אם זה לא קניית שלטון על ידי הון - במקרה זה הון גנוב ששייך לכולנו - איני יודע מה פרוש המילים.

החטא השני חמור יותר : היתה לנו ממשלה שעם כל מגרעותיה, דיברה אל הציבור החילוני ובפעם הראשונה בדברי ימי המדינה גם הבטיחה שזוגות יוכלו להקים משפחה כחוק בישראל בלי שיופלו לרעה על ידי בית הדין הרבני.

פעם ראשונה היתה לנו ממשלה שבה החל תהליך קטן של שוויון זכויות לציבור החופשי - אותו ציבור הנושא בכל עול ומקבל אפס. עם הקמתה של ממשלה ללא מפלגת "שינוי", יש חשש גדול שלא יובטח דבר לציבור העצום הזה שהליכוד והעבודה מפנים לו עורף.

בעבר טענה העבודה שלמען השלום ראוי לשלם מחיר לחרדים. האם ראוי היה לשלם מחיר כזה תמורת ממשלה המבצעת את ההתנתקות ? אפשר בהחלט לטעון שכן. אך הפעם היתה גם דרך אחרת: ניתן היה להקים ממשלה של ליכוד-עבודה-שינוי שהיתה גם מבצעת את ההתנתקות וגם נותנת ביטוי לציבור החילוני. מרכז הליכוד לא איפשר ממשלה כזו ומשום כך מוטלת על גוף מופקר זה אחריות כבדה בשל סיכול ממשלה טובה זו. אך גם מפלגת העבודה הפגינה אדישות מוחלטת לזכויותיו של הציבור החילוני במו"מ הקואליציוני. מפלגת העבודה הוכיחה, פעם נוספת, שהיא נטולת דרך לא רק בעניין זה : רק שלשום היא ניהלה מסע בחירות מוזר שהציב אותה שמאלה למר"צ; רק אתמול מנהיגיה סרבו לגנות באורח חד-משמעי את הסרבנות ופרט לח"כ אחד או שניים לא השמיעה מילה בגנות ערפאת: ורק אמש הצדיק ראש המפלגה מתן פרס נובל ליו"ר הרשות הפלסטינית. מחר - היא תהיה תאומה סיאמית של הליכוד עד שלא תוכל להבחין בין השניים.

מה נותר לנו, הציבור שרוצה גם בהתנתקות וגם במשטר של חופש דת בארצנו ? נותר לנו לעשות דבר אחד : להעניש את שני התאומים הסיאמיים האלה - הליכוד והעבודה -  שירקו בפרצופנו וביום הבחירות למנוע מהם את קולנו.