נשלח למעריב בתאריך: 11 ינואר, 2004

לכאורה המדובר הוא בעניין טכני-משפטי, למעשה יש בפנינו עניין מהותי שישפיע לרע על התרבות הישראלית.  משרד המשפטים הפיץ תזכיר הצעת חוק זכות יוצרים - ובו שורה של צעדים שיפגעו  בו פגיעה קשה בציבור של כותבים במאים ומו"לים ישראלים - פגיעה שאינה מוצדקת ושאין בה צורך.

.

השינויים הבולטים לרעה בתזכיר זה הם רבים אך שניים הם עיקריים: הוראה הקובעת שלבמאי סרטים - בקולנוע ובטלוויזיה - לא תהיה זכות יוצרים, אלא שזו תהיה שייכת למפיקים בלבד. זוהי מכה קשה לענף חשוב ומתפתח - בלי במאים אין קולנוע ואין סרט טלוויזיה, שרק לאחרונה הוכרה זכות היוצרים שלהם ע"י ביהמ"ש העליון. הנימוק להסדר זה הוא כי ריכוז הזכויות בידי המפיק יאפשר שיווק הסרט ביד אחת -  ידו של המפיק. אך ניתן היה להגיע לאותה תוצאה תוך שמירה על זכויותיהם של אחרים - ובראשם הבמאים, שבלעדיהם - כאמור - אין יצירה קולנועית. באיחוד האירופי, כך מסביר המומחה עו"ד גרינמן,  הדירקטיבה היא להעניק את זכות היוצרים לבמאי הראשי.תפקידם של דיני זכויות היוצרים הוא  גם לעודד יצירה מקורית, ע"י הגנת קניינו של היוצר. ומי לנו ראוי לעידוד כזה כבמאי הסרטים בקולנוע ובטלוויזיה?

חמור יותר החוק המוצע לגבי סופרים: התזכיר מציע כי מוסדות חינוך יהיו רשאים להעתיק יצירה ספרותית למטרות הוראה או בחינה וכן לצורך ביצוע פומבי של יצירה

ספריות וארכיונים מקבלים רשות רחבה  ביותר להעתיק יצירות המצויות באוספיהם "לשם שימור והחלפה" וזאת כאשר עותק נוסף אינו מצוי בשוק או שמחירו ש"אינו סביר". מותר להביא מובאה מתוך יצירה שפורסמה בהיקף מוצדק ותוך ציון "מקור המובאה". ומי יחליט מהו ההיקף המותר? בית המשפט, אליו יצטרך הסופר לפנות.  מדוע מציע זאת משרד המשפטים? מדוע נופלת זכות הסופר והיוצר מזכותם של ספקים אחרים למוסדות חינוך, לספריות ולארכיונים? מדוע מותר להשתמש ביצירתו ללא תשלום אך אסור ל"צטט" תוכנת מחשב? לסופר העמל על יצירתו יש רכוש אחד: זכות היוצרים שלו. זהו קניינו. תזכיר החוק פוגע בקניינו זה ללא פיצוי  - ומשום כך, גם - לכאורה - הוא סותר אמנות בינלאומיות וגם את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המגן על קניין האדם. פגיעה דומה קיימת לגבי מלחיני שירים ומחברי פזמונים.

דברים אלה נכונים בכל מדינה ובכל חברה: אך הם נכונים שבעתיים  לגבי הסופרים והיוצרים בישראל. בארצנו, השוק  הוא מוגבל ביותר - בגלל השפה, בשל קוטן אוכלוסיית הקוראים - וכל פגיעה בזכויות יוצרים מקטינה עוד יותר את התמורה הכספית - הקטנה ביותר בלאו הכי - שמקבל הסופר הישראלי. אם מוסד חינוכי נזקק ליצירותיו של סופר - לצורך כלשהו - עליו לתגמל אותו כראוי ואם הוא זקוק לתמיכה ציבורית, יקבל אותה מהציבור ולא מהסופר. הוא הדין לגבי ספריות, ארכיונים, עורכי כנסים וכל מי שרוצה להביא דברים מיצירתו של הסופר או היוצר. זה, אגב, הכלל הנהוג היום בישראל לגבי תוצרים ציבוריים אחרים. השוק קובע את המחיר והנזקק לתוצר משלם את מחירו המלא - אפילו כאשר זה נוגע לתשלום ימי המילואים של צה"ל.  אם יש צורך בסבסוד, זה ניתן במישרין מהקופה הציבורית.

תזכיר חוק יוצרים סוטה מכלל זה דווקא לגבי אלה בחברה הישראלית שראוי לתגמל אותם במישרין. כאמור זה נראה לכאורה עניין משפטי, אך אם סופרים ובמאים ישראליים יקבלו תמורה כספית עוד יותר נמוכה מזו שהם מקבלים היום , הספרות והיצירה העבריים יוכו מכה נוספת: אלה שמעשירים אותנו ביצירותיהם הם עצמם אינן עשירים אלא, לרוב, חסרי אמצעים כספיים. יש צורך לעודדם ולא לפגוע בהם. ראוי  הדבר  - שמשרד המשפטים יתקן את הצעתו עוד לפני שזו מגיעה לכנסת. המשרד צריך לאותת ליוצרים הישראליים שהוא איתם, בימים לא-קלים אלה, ולא נגדם.