נשלח למעריב בתאריך: 04 פברואר 2004

תכניתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, לפינוי חד-צדדי של התנחלויות ברצועת עזה ובגדה היא בגדר פצצה רעיונית. יש בה הכרה מפי ראש הליכוד ומי שאחראי למבצע רבתי של התנחלות בשטחים המוחזקים, בכשלון הדרך ובחוסר תוחלתה הפוליטית והבטחונית. מבחינה זו, זהו ניצחון גדול למחנה המתון בישראל, שזעק זה שנים רבות נגד ההתנחלות בשטחים שכבשה ישראל ב- 1967, התנחלות שגרמה נזק עצום לישראל מבחינה בטחונית וכלכלית, פגעה בעקרון שעל אותו שטח יש דין שווה לכל התושבים ללא הבדל דת ולאום וסיבכה את ישראל מבחינה בינלאומית והסברתית קשה שכן, למעשה, לא נמצא סנגור חיצוני לעמדה הישראלית.

עתה, כאשר ברור לכל שההתנחלויות אינן נותנות מענה למצוקותיה האמיתיות של ישראל - ובראשן הסכנה הדימוגרפית - גם דעת הקהל זזה לכיוון "שמאלי" ועמה ראש הממשלה : ראשי העבודה תקפו את ראש הממשלה באמרם שאין הם מאמינים לו שיבצע את תוכניתו אך האמת היא כי לאמירותיו של ראש הליכוד, כשלעצמן, יש משמעות מדינית ופסיכולוגית עצומה. כאשר ראש הליכוד, תומך במדינה פלסטינית, מתנגד לכיבוש, ומצהיר על הצורך לסגת חד צדדית ולפרק התנחלויות, נפתח פרק פוליטי חדש בישראל : לשם המחשה : שרון לא יכול היה להיות חבר בממשלת גולדה מאיר עם הצהרות מסוג זה. בממשלת מאיר, דברים מסוג זה היו טריפה מוחלטת. דבריו מגשרים על פני שסע עמוק ומכאיב שליווה אותנו מאז מלחמת ששת הימים. באותם ימים רק מיעוט קטן התריע נגד תפיסת ארץ-ישראל השלמה והצביע על סכנותיה לקיום המדינה היהודית. רוב גדול - כולל מפא"י-עבודה - ציפצף על אזהרות אלה.

אך עם כל חשיבותם של דברי שרון, כתוכנית מדינית יש בה מוקשים רבים. פינוי חד צדדי יכול להועיל לישראל בשני תנאים : ראשית, אם הוא מחסל את הכיבוש  כלפי הפלסטינים -לפחות באזורים מאוכלסים; ושנית, שהוא נעשה בתמיכה בינלאומית מאסיבית - תמיכה שחייבת לגונן על ישראל ולתמוך בה כאשר היא תיאלץ להגיב על תוקפנות פלסטינית גם לאחר נסיגה  משמעוטית. אך פינוי  מהרצועה בלבד יכול להיות הרסני משום שהוא נופל בין הכסאות : הוא גם יעודד את הטרור הפלסטיני וגם יקשה עלינו להגיב עליו כראוי. למשל : מה נעשה אם לאחר הנסיגה החלקית - היציאה מעזה - יצטייד החמאס בנשק ארטילרי כבד ויתחיל להפגיז את היישובים שלנו ? התשובה הרגילה היא שאז יהיה עלינו להגיב בכל הכוח : כנהוג לומר "אז נוכל לכסח להם את הצורה". אך כל עוד נמשך הכיבוש הישראלי בגדה, כל עוד יהיו טנקים ישראלים במחנות הפליטים, תיתקל ישראל בהתנגדות בינלאומית גוברת לכניסה ישראלית מחודשת לרצועת עזה והמערכת הבינלאומית לא תראה בנסיגה חלקית כזו מענה לתביעה הפלסטינית לעצמאות ולשחרור מעול הכיבוש הישראלי.

משום כך, מוטב לנסות להגיע להסדר סביר עם הפלסטינים בתמיכה בינלאומית על בסיס התוואי של קווי 1967- לרבות חילופי שטחים-תוך שלילה מוחלטת של כל הכרה בזכות השיבה. לנסיון ישראלי להגיע להסדר כזה אין סיכוי גדול, אך היוזמה הסעודית החדשה-ישנה מעידה שנסיון זה אינו חסר סיכוי וניתן לגייס לצידו תמיכה בינלאומית. אכן, יתכן ונוכח עמדותיו הסרבניות של ערפאת - אשר היה זכאי לפרס נובל למלחמה אילו היה ניתן פרס כזה - אין שום סיכוי לשום הסדר. אם כך יקרה, תגיע גם שעתה של היציאה החד-צדדית והתכנסות ישראלית אל תוך מבצרה המוגן מאחורי גדר. אך גם אז הנסיגה תצטרך להיות מקפת ורחבה הרבה יותר מהצעתו של שרו ולכלול את רוב הגדה. במילים אחרות : פתרון של אמצע הדרך, של נסיגה חלקית ופירוק של חלק מההתנחלויות עלול חלילה להביא על ישראל מצב קשה ביותר.

ההכרה בחוסר התוחלת של ההתנחלויות צריכה להוליך לתוצאה משמעותית ומרחיקת לכת יותר : נכונות לסגת מרוב הגדה ולהתכנס חד צדדית לתוך המבצר הישראלי,  עם השארת מרחב טריטויאלי -כמו בקעת הירדן ונושא ירושלים -למיקוח עתידי עם הנהגה פלסטינית אחרת.