הארץ,    30/01/1997    

אל אליקים רובינשטיין, ראשית, שתהיה לך דרך צלחה ושיהיו לך ימים קשים. ימים קלים אינם מנת חלקו של מי שממלא כראוי את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה. אם הוא ממלא את תפקידו בנאמנות, הוא חייב להתכתש עם אלה שמינוהו לתפקידו. לא פשוט, אך מחויב המציאות. היועץ המשפטי לממשלה הוא פרקליט מיוחד במינו, שכן הוא חייב לריב עם שולחיו, כאשר שולחיו אינם מבינים את מטרת שליחותו.

הקושי מתחיל עם כינויו. אין הוא יועץ משפטי לממשלה, אלא יועץ משפטי למדינת ישראל שהממשלה היא נציגתה. ממש כשם שנכסי המדינה אינם רכוש הממשלה. תפקידו מסתבך בשל מהותו זו ובשל הנסיבות המסובכות של מדינה החיה עדיין תחת איום ביטחוני וטרור אכזרי. מי כמוך מכיר את ההתחבטות הקשה, האכזרית והנוקבת בין דאגה לביטחון ולשלום הציבור לבין שמירה על זכויות אדם וזכויות נאשם. רק למי שמטיף מוסר מקצועי, מי שבשטחיות אופיינית יודע הכל, ובעיקר שישראל תמיד אשמה בכל, אין חיבוטים מסוג זה.

אני מאחל לך שבימים הקשים האלה תגיע תמיד להחלטה נכונה. נאמן למצפונך ולמסורת המשפטית. לצדך עומד יתרון נוסף אחד: בשל הניסיון הנפסד למנות את מי שאינו ראוי לתפקיד, אתה מצויד היום באמון ציבורי ובעצמאות אישית שלא רבים זכו לה. לך בכוחך זה והושע את שלטון החוק בישראל. יש לך היום כוח לעשות זאת, ודווקא בשל מה שקדם למינויך. אם וכאשר תתייצב להגנה על עקרונות היסוד של משטרנו, גם כנגד הממשלה כולה והעומד בראשה, תהיה עטוי שריון: לימינך ולשמאלך יתייצבו כל שוחרי הדמוקרטיה - והם הרוב המכריע בציבור הישראלי.

ועוד דבר מעודד יש במינויך. העובדה שאתה שומר מצוות וחובש כיפה לא גרעה כהוא זה מתמיכתו של הציבור החילוני והשמאל הפוליטי בך כממלא משרה שיפוטית בעלת חשיבות עצומה. מה שמוכיח, כי הוויכוח האמיתי בציבור הישראלי אינו על שמירת מצוות ועל שומרי מצוות, אלא על ניסיון לכפות בשם אלה אורח חיים הזר לרובו של הציבור הישראלי.

ועוד קושי, מסוג אחר לגמרי, יעמוד בפניך: קושי להתגבר על השגרה שאחזה באנשי פרקליטות המדינה ומשרד המשפטים - כולם אנשים טובים, מוכשרים ומסורים. הצרה היא, שלא כולם מבינים את שליחותם ואת תפקידם. הם לא נמצאים שם כדי להעמיד לדין, להרשיע ולערער על הרשעה בכל מחיר. הם אנשים טובים, אך אין הם מבינים כי התנגדותם המוחלטת והעקבית לכל עתירה למשפט חוזר - גם כאשר ההרשעה עטופה סימני שאלה וקריאה הזועקים לבדיקה מחודשת - פוגעת בתפקידם ובשליחותם. גם הם, כמוך, אינם שליחים של בתי המשפט אלא שליחים של מערכת הצדק והמשפט. העובדה, שלא היה בישראל מעולם משפט חוזר שבו זוכה מי שהורשע, מטרידה רבים מאתנו, אך אינה מטרידה כנראה את מי שרואה בזיכוי פגיעה ביוקרתה של התביעה. כפי שניסח זאת פרופ' ש"ז פלר (מוסף "המשפט", ינואר 97'), אסור שפרקליטות המדינה תדגול בהשקפה "לפיה תפקידה הוא שלא לסגת משטחי האשמה כבושים, למרות שהריבונות עליהם מפוקפקת".

וצריך גם לומר לאנשים הטובים האלה, שאין זה מתפקידם להעמיד לדין כל אדם - גם אם הוא ראש עיר ואיש ציבור - על כל פגם בהתנהגותו. המשפט הפלילי עוסק אך ורק בעבירות פליליות ובכוונות פליליות, ושפע העמדות לדין וזיכוי נאשמים לאחר עינוי דין אינו ראיה לשלטון החוק. וצריך גם להסביר, כי זיכוי הוא זיכוי ורק במקרים נדירים מותר וצריך לערער על זיכוי נאשם. ויש גם לשנות את החוקים שחוקקה הכנסת, על פי עצת משרד המשפטים, שהרסו כמעט כליל את ההגנה על הנאשם הבודד, חסר הידע, שהמשטרה מוציאה ממנו הודאה באמצעיה שלה, כך שגורלו נדון מראש למאסר עולם.

בקיצור, צריך שיהיו לך ימים קשים טובים גם במאבקים כלפי חוץ, גם בפנים.