הארץ, 27/07/1999

איזו מדינה מקדישה את החלק הגדול ביותר מהתל"ג שלה לחינוך? פרסומי ה-{ - OECD@\{\ ארגון המדינות המפותחות - משיב על כך תשובה חד משמעית: ב-1997 עמדה ישראל בראש הטבלה, עם 9.4% מהתוצר המקומי הגולמי, לעומת ממוצע של 6.1% במדינות המפותחות. הנתונים על ההוצאה לחינוך במוסדות החינוך - למעט הוצאות על שיעורים פרטיים, ספרי לימוד וצורכי כתיבה - גם הם חד משמעיים: ישראל מוציאה 8.8% מהתוצר, ואילו הממוצע של המדינות העשירות הוא 5.9%.

נתונים בלתי צפויים אלה אינם מספרים את הסיפור כולו, שכן ישראל צעירה ומרובת ילדים יותר מהמדינות העשירות. אך גם בדיקת ההוצאה לתלמיד, במונחים של כוח קנייה, מותירה את ישראל במקום טוב למעלה עם 4,923 דולר לתלמיד, שהם 94% מההוצאה הממוצעת לתלמיד במדינות העשירות (5,212 דולר). ההוצאה לתלמיד בישראל עולה על ההוצאה המקבילה ביפאן (4,991 דולר) ודומה מאוד לזו הקיימת בצרפת (5,001 דולר) - שתי מדינות שהתל"ג שלהן לנפש עולה בהרבה על שלנו.  

לא תמיד קיים קשר בין השקעה בחינוך לבין תוצאות חינוכיות, אך בישראל גם התוצאות מרשימות. לצורך ההשוואה הבינלאומית צריך להוציא את ארה"ב וקנדה מהטבלה, שכן בהן, בניגוד לישראל ולאירופה, אין משטר של בחינות בגרות המזכות בכניסה לאוניברסיטה. על פי השוואה זו, ישראל נמצאת במקום העשירי מתוך 26 מדינות עשירות לגבי שיעור בני השנתונים 64-25 שנותרו ללא השכלה תיכונית מלאה (31%). זהו שיעור נמוך יותר מאשר באוסטרליה, בניו זילנד וברוב מדינות האיחוד האירופי. הוא משקף פיגורים בדורות קודמים - כולל בני 64 - והוא יורד כשמדובר בשנתונים הצעירים יותר.

אם מודדים את שיעור המסיימים לימודים על-תיכוניים, ישראל מעפילה למקום הראשון, עם 35% בקרב גילאי 64-25. המדינה היחידה המתקרבת אליה היא שוודיה - עם 28%. מדינות עשירות בהרבה מישראל ניצבות הרבה אחריה: אוסטריה עם 8%, לוקסמבורג עם 11%, צרפת עם 19%. טועה מי שיטען כי שיעור גבוה זה מושפע בעיקרו מהעלייה מחבר המדינות. עובדה היא כי שיעור המתחילים ללמוד במוסדות על-תיכוניים גבוהים בישראל, מבין גילאי 22 באוכלוסייה, עלה מ-24.4% ב-1993 ל-35.4% ב-1997 - אחת הקפיצות הגדולות ביותר והשיעור הגבוה ביותר בעולם. אם מודדים רק את שיעור מקבלי התואר האקדמי - ישראל, עם 20%, נמצאת במקום השני בעולם אחרי הולנד, עם 22%.

גם מבחינת שיעור מקבלי תעודת הבגרות מצויה ישראל במקום טוב. היא מפגרת בהרבה אחר צרפת, שם מקבלים 61.2% את ה-{ BAC@\{\ מתוך בני השנתון: אך היא מקדימה בהרבה את גרמניה ואנגליה. בגרמניה שיעור מקבלי הבגרות הוא 34.7%, אם כי רבים ממשיכים בבתי הספר המקצועיים הגבוהים ללא בגרות. בגרמניה העשירה 51.9% אינם מסיימים תיכון עם תעודה כלשהי. באנגליה שיעור מקבלי הבגרות הוכפל עקב יוזמותיה של מרגרט תאצ'ר, אך הוא עדיין נמוך מ-25% מבני השנתון. הנתון האחרון של הלמ"ס קובע, כי 41.1% מבני השנתון מקבלים תעודת בגרות (וגם זה מטעה לחומרה שכן הוא כולל ב-100% גם את התלמידים במזרח ירושלים הלומדים לתעודת בגרות פלשתינית וגם את החרדים, שיש להם יותר שנות לימוד מאשר לאחרים, ושאינם רוצים תעודת בגרות).

אם כל כך טוב, אז למה כל כך רע, ואם יש שיאי הוצאה כאלה, מדוע בכל זאת צריך להגדיל את תקציב החינוך? שאלות אלה מצריכות דיון נפרד, אך הנתונים שלעיל מפריכים את האקסיומות נטולות הנתונים העובדתיים האהובות כל כך על מעצבי דעת הקהל והמציגות את מערכת החינוך שלנו כאילו היתה מן המפגרות בעולם.