הארץ,    28/08/1997    

הראיות שהובאו השבוע בעניין רישומים כוזבים של תלמידי ישיבות במערכת החינוך החרדית שופכות אור על אחת הבעיות המכאיבות הכרוכות במימון החינוך. טענות מסוג זה הושמעו גם בעבר, ובמקרה אחד אף העניש משרד החינוך את המוסדות החרדיים שדיווחו דיווח שאינו אמת.

עניין זה של רישומים כוזבים וכפולים אינו אלא נושא קטן ושולי בהשוואה לעניין הגדול של מימון החינוך הציבורי. אין בנמצא שום חוק המסדיר את העניין - לא למימון החינוך הרגיל ולא למימון תלמידי הישיבות העל-תיכוניות. הכל מסור להחלטות משרד החינוך ומשרד האוצר ונתון למיקוח וללחצים בלתי פוסקים מצד המפלגות החרדיות. אלה שולטות בשני זרמי חינוך: החינוך העצמאי של אגודת ישראל ומעיין החינוך התורני של ש"ס.

עד 92' קיבלו זרמים אלה את מימונם מהקצאות ייחודיות; כלומר, מסכומים שיועדו בעבורם במפורש בתקציב המדינה. ב-92' קיבלה הכנסת את חוק ההסדרים במשק המדינה, שאסר על הקצאות ייחודיות וקבע נוהל כוללני לתמיכות במוסדות ציבור. כדי שלא לפגוע בזרמים החרדיים נקבע, כי עליהם לא יחול איסור קבלת הקצאות ייחודיות וכי מוסדות החינוך של האגודה וש"ס יקבלו את תקציביהם "על פי קריטריונים ענייניים אחידים ושוויוניים כמו כלל ילדי ישראל". ההוראה מחייבת כל שר חינוך לפעול על פיה.

וכך באחת הושוו תקציבי המוסדות האלה לתקציבי החינוך הממלכתי. לכאורה זה חיובי, שכן מדינת ישראל אימצה שיטת מימון מיוחדת במינה: ההורים מחליטים על הזרם החינוכי הרצוי לילדיהם, והמדינה מממנת את כל מוסדות החינוך - גם אלה שאינם ממלכתיים. זאת השקפת עולם ליברלית; לכאורה אין פסול בהשוואת הזכויות שעשה החוק.

העובדות הן שונות: חוק ההסדרים במשק קבע הסדר ייחודי אך ורק לשני הזרמים החרדיים. לא כל בית ספר יכול ליהנות מרוחב היד הזה של המחוקק ולקבל תקציבים כמו "כלל ילדי ישראל". בתי ספר אחרים שאינם ממלכתיים מקבלים רק 50% מהכסף הניתן לבתי ספר ממלכתיים. בתי הספר הנוצרים, למשל, החלו לקבל תקציב חלקי כזה בתקופת הממשלה הקודמת, ולא כולם קיבלו זאת בשל מחסור תקציבי. מוסדות חינוך יהודיים חילוניים שאינם ממלכתיים מקבלים רק מחצית מהמימון הרגיל. כלומר, החוק מפלה. מפלה בין יהודים ללא יהודים ובין יהודים חרדיים ללא חרדיים.

מוסדות ה"פטור" : האבסורד גדל כשמתבררת העובדה, שיש מוסדות חרדיים שאינם מוכנים לקבל כסף מהמדינה הציונית במישרין כדי שלא להיטמא במגע אסור. אלה הם מוסדות ה"פטור", כלומר פטורים מחוק החינוך וסמכות משרד החינוך אינה נוגעת בהם, אך למרות שמם אין המדינה פטורה ממימונם. העלות בתקציב השוטף היא 93 מיליון שקל. באורח מוזר, הם מקבלים יותר כסף מהמוסדות המוכרים האחרים המפוקחים על ידי משרד החינוך. החלטה שהתקבלה בממשלה הקודמת בדבר מניעת אפליה זו אינה מתבצעת.

מוסדות הפטור גם בונים כיתות על חשבון המדינה, וזאת בלי שחלה עליהם סמכות משרד החינוך לקבוע את מספר הכיתות ואת הצפיפות בהן. כך מכיל חוק התקציב פירוט מוזר של כיתות, למעשה "חדרים" קטנים, הפזורים פה ושם בניגוד לכל היגיון חינוכי. אין צורך לומר, שפריווילגיה זו לא תינתן לגופים אחרים, יהודיים או ערביים, שירצו לקבל מעמד של פטור מוזר כזה.

כך נוצרת פרצה, המעמידה את משרד החינוך במצב בלתי אפשרי. משרד החינוך חייב לפקח, אך אין הוא יכול לעשות זאת כי החוק לא התנה את התשלום המלא לבתי הספר החרדיים בפיקוח המקצועי של המשרד. לא שוויון יש כאן, אלא אפליה במסווה של שוויון.