לעצם העניין: איך אפשר בכלל לפסול את רעיון המדינה היהודית? הרי למדינה זו יש שתי תעודות לידה במשפט הבינלאומי. אלו תעודות שאין לאף מדינה אחרת: האחת ניתנה על ידי חבר הלאומים (שהזכירה גם את הצהרת בלפור) והשנייה על ידי העצרת הכללית (יורשת חבר הלאומים לעניין ארץ ישראל). 

 

מדינות ערב הן אלו שהפרו את המשפט הבינלאומי, כשבניסיון תוקפני, חסר תקדים, זממו להשמיד את היישוב העברי הקטן ונטול הנשק (לשמחתנו, נכשלו במשימתם הזדונית). אז איך אפשר להתעלם מהעובדות האלה ולטעון כי ישראל נולדה שלא כדין במשפט הבינלאומי?

 

ובכן, מתברר שאפשר לעשות זאת בשתי דרכים: האחת לטעון שהיהודים אינם עם, אלא דת, ושחבר הלאומים וארגון האומות המאוחדות טעו, או הוטעו, כאשר החליטו שדת זו ראויה לבית לאומי או למדינה; זוהי טענה המושמעת על ידי התועמלנים הערבים והפלשתינים, ואין לה, כמובן, שום אחיזה במציאות. 

 

חלק גדול מהעם היהודי כלל אינו מבסס את זהותו על דת. הוא עושה זאת על בסיס אחר - לאומי ותרבותי, ומי שטוען את ההפך אינו אלא בור או רשע - או בור ורשע גם יחד. יש בטענה זו גם מנת חוצפה לא קטנה: מדינות ערב, למשל, הן לא רק מוסלמיות, אלא מעניקות לאיסלאם את מעמדו החוקתי.

 

הטענה השנייה היא זו הקובעת כי היהודים האשכנזים כלל אינם חלק מהעם היהודי, שכן הם צאצאי הכוזרים שהתגיירו, ולכן אין להם זכות לשוב לציון. 

חוקר ישראלי מאוניברסיטת ג'ון הופקינס (השוכנת בבולטימור, מרילנד) קבע זאת על סמך בדיקות דנ"א, ב־17 אשכנזים. מכיוון שאין עוד כוזרים בנמצא, ההשוואה היא לעמים "הקרובים לכוזרים". איני מבין למה ההשוואה לא נעשית למונגולים, ואז ניתן לטעון כי היהודים הם צאצאי המתגיירים המונגולים. 

 

הטענה הכוזרית היא מלכודת: ניתן להפריכה בקלות יתרה, אך אם נעשה זאת, סימן שיש בה משהו משמעותי. לכן, הבה נניח שאכן, כל האשכנזים הם באמת צאצאי הכוזרים. מה בכך? האם פירוש הדבר שצאצאי גרים פסולים למחשבה ולרגש לאומיים־יהודיים? מי פסק זאת? 

 

אביא דוגמה אחת: מציבות וירצבורג שבגרמניה נלקחו בימי הביניים מבית עלמין יהודי לבניית מנזר. כשנהרס המנזר ב־1987 התגלו המציבות היהודיות, וכך ניצלו מהרס ומחורבן. אחת מהן היא מציבה של גיורת שמתה ב־1250 ונכתב עליה "עזבה אביה ואמה ודבקה בצור ישראל ויושבת בחיקו של אברהם אבינו.... תנוח נפשה". (אבריאל בר־לב, "פנינים חרותות באבן", "הארץ" - 29.12.12).

 

כעת באים מלומדים ישראלים מן המניין וטוענים ברצינות, שצאצאים של אותה גיורת היושבת בחיקו של אברהם אבינו, אין להם חלק ונחלה בחזון היהודי של שיבה לציון. אין זה פלא שיהודה באואר קובע בספרו "העם המחוצף", שהטענה "הכוזרית" היא טענה גזענית, שכן היא מזהה, "אם בכלל, את העם היהודי בפרט, לפי מוצא ביולוגי", והטוענים אותה אינם מבינים שהצטרפות לדת היהודית "סימלה הצטרפות לעם היהודי".

 

אין לי ספק מה תהיה החלטת הכנס בסאות'המפטון ואין לי ספק גם מהו המקום השמור לה בהיסטוריה היהודית. אני מבין ביקורת על מדיניות ישראל; גם אני שותף לה ומודאג מהתהליכים המסוכנים שממשלת ישראל הולכת לקראתם. אך דבר אחד לא אבין: כיצד "טענה גזענית" נחשבת היום ל"שמאל". ובכן, נראה שבעולם האנטי־ציוני והפוסט־תבונתי שבו מצוי חלק מהאקדמיה, הכל אפשרי - גם ועידה אנטישמית בראשות ישראלי.