מעריב, 31 דצמבר, 2004

תכנית ההתנתקות מציבה בפני צה"ל והחברה הישראלית אתגר קשה. לרבים מהחיילים, ובעיקר  הדתיים שבהם, תפקיד של פינוי חבריהם לאמונה ולהגשמה, הוא תפקיד קשה מנשוא. לכך הוסיפה מועצת יש"ע את דברי ההמרדה החמורים שלה. כותב שורות אלה סבור שאין לנקוט באמצעי של פינוי בכוח כלפי המתנחלים ויש להעדיף על פניו הפסקת שירותים חיוניים שהמדינה מספקת ליישובים המצויים בארץ אויב , מחוץ לתחום השיפוט הישראלי והמיועדים לפינוי. לא מוטלת על הממשלה שום חובה להמשיך ולספק שירותי חשמל ומים למי שמיועד על פי תכניתה לפינוי. אך זה עניין נתון להכרעה של הממשלה. מרגע שתינתן הפקודה כל סירוב של איש צבא להיענות לה משמעותה היא לא רק פגיעה בדימוקרטיה, אלא פגיעה קשה בכוח המגן של ישראל, שנועד להגן עלינו בפני צר,פולש ומחבל. מבחינה זו סרבנות מאורגנת ופוליטית שוות ערך לבגידה.

זוהי האמת: דווקא משום שהחברה הישראלית קרועה ושסועה בנושא ההתנחלויות, כמו גם בנושאים אחרים, אסור באיסור חמור ששסע זה יסדוק בכוחו של צה"ל. גם כך,  משרתים בו רק חלק מאזרחי המדינה וחלקו של החלק שאינו-משרת- ערבים, משתמטים וחרדים  - גדל משמעותית משנה לשנה. אך לגבי המשרתים בצבא, השירות הוא לא רק פיקוח נפשה של המדינה אלא גם כפי שאמר בצדק ראש אכ"א, תת-אלוף אלעזר שטרן, גורם מלכד וממתן ניגודים. להכניס חילוקי דעות אידיאולוגים לתוך הצבא כעילה לסירוב למלא פקודות חוקיות משמעותו - דווקא בשל האמונה החזקה המלווה את הסרבנות - לא רק להחליש את כוח המגן אלא גם לפגוע באחת מתרומותיו החשובות ביותר של צה"ל לחברה הישראלית.

מי רשאי לומר דברים אלה ? מי שהתנגד לסרבנות מצד שמאל - זו אשר רק אתמול הצטרפו אליה ותמכו בה יקירי החברה הישראלית, לרבות מי שהיה מועמד להיות מפקד חיל האוויר. היו אזהרות: מי שתומך בסרבנות משמאל לא יוכל להתנגד לה כשתבוא, בעוצמה הרבה יותר גדולה, מצד ימין-דתי, אך הסרבנות מצד שמאל לא רצתה לשמוע זאת והשמאל הישראלי הציוני הכתים עצמו בכך שלא התייצב חזיתית נגד סכנה זו.

היום, מנסים מעצבי דעת קהל מצד שמאל להסביר שיש הבדל בין סרבנות טובה לרעה. מי שפועל בנימוקים אנושים למנוע השפלת הזולת ודיכויו עדיף על מי שפועל על פי מצווה דתית שמשמעותה המשך ההשפלה והדיכוי. אך זוהי הבחנה שהציבור לא יכול לקבלה. האמונה הדתית אינה ראויה להגנה פחותה מהמצפון האנושי של האדם החילוני ותולדות האנושות גדושות ומלאות קידוש שם שמיים באמצעות סירוב לקבל תכתיב חילוני - מרבי עקיבא ועד תומס מור. החלוקה למצפון שראוי להישמע לו ומצפון שיש להתעלם ממנו היא חלוקה שרירותית המקוממת בהתנשאותה הבלתי-נסבלת.

אמר נשיא בית המשפט העליון , פרופ' אהרון ברק, בדחותו עתירה שתכליתה היתה להכיר בסרבנות המצפון מצד שמאל: "בחברה פלורליסטית כשלנו, הכרה בסרבנות המצפון הסלקטיבית עשוייה לרופף את החישוקים המחזיקים אותנו כעם. אתמול ההתנגדות היתה לשרת בדרום לבנון. היום ההתנגדות היא לשרת ביו"ש. מחר ההתנגדות תהיה להסרת מאחזים אלו ואחרים... הצבא של העם עשוי להפוך לצבא של עממים המורכבים מיחידות שונות שלכל אחת מהן תחומים שבהם מותר לה פעול מצפונית".

רק רפי שכל או רעי לב לא הבינו אזהרה חמורה זו.