הארץ, 07/04/1997

ראינו כבר ("הארץ", 3.4) שבעיותיה של הבורסה אינן זמניות, אלא נובעות מנורמות בסיסיות הקיימות בה ובעיקר בשליטה המוחלטת של קבוצות המייסדים והמנהלים העושים בכספי החברה הציבורית כברכושים הפרטי.

 מה עושים? התשובה הישראלית האינסטינקטיווית היא לחוקק חוקים ולהתקין תקנות, אך שוקי ההון וההשקעות שונאים התערבות כזו. כבר היום מתלוננים אנשי העסקים, כי הרבה יותר קל לבצע הנפקה בבורסות הגדולות של ניו יורק ולונדון בשל נוקשות הכללים הרבים של רשות ניירות הערך. אמנם ייתכן שבסופו של דבר תבוא התערבות כזו של הכנסת. אם כך יקרה, יהיה זה רק בגלל בעלי השליטה והמנהלים אשר אינם יכולים לגמור את החודש בלי כמה מאות אלפי שקל.

על כל פנים, התערבות אפשרית של הכנסת בנושא חלוקת הרווחים ומשכורות ובונוסים תביא אולי סיפוק זמני, אך ספק אם תחלץ את שוק ההון משיממונו. מה באמת אפשר לעשות? שני דברים עיקריים: לחשוף את החברות החוטאות לביקורת ציבורית ולשנות את דיני המס. אני רואה את התגובה הצינית למשמע ההצעה הראשונה: איזו ביקורת ציבורית יכולה בכלל להשפיע על בעלי השליטה?

אך עובדה היא, כי הביקורת השפיעה על מנהלי בל"ל לוותר על הבונוסים המוגזמים שחולקו להם (והדבר צריך להיזקף לזכותם). דרוש, בנוסף לכך, מדריך כלכלי עיתונאי לרכישה ולמכירה של מניות על פי מדד ההתנהגות הנאותה של בעלי השליטה. במדד זה יש לכלול את אחוז השליטה, את שיעור הרווחים הנלקחים על ידי המנהלים לעצמם, ואת שיתוף הציבור ברווחים בחלוקת דיווידנדים. צריך להסביר לציבור, המחזיק בשליש משווי ההון של הבורסה, את הכוח שעדיין נותר לו: להתרחק מאלה המשטים בו, להתקרב למעטים הנוהגים בו ביושר.

השינוי השני נוגע למיסוי רווחים בבורסה. לא, איני משלה את עצמי. אין סיכוי להטלת מס כללי על רווחי הון בבורסה - ודאי לא לאחר שהלובי החברתי בכנסת הצטרף למסע נגד החלטת הממשלה הקודמת להטיל מיסוי כזה. אך אולי מישהו יכול להסביר לי, מדוע גם בעל שליטה פטור ממס זה? איזה היגיון חברתי או כלכלי יש במצב הזה? ניקח, למשל, כמה דוגמאות מימים אלה. פלוני רוכש שליטה מבעל שליטה אלמוני. אלמוני מוכר לו את מניותיו הפרטיות הרשומות בבורסה ועושה רווח של כמה מיליוני דולר. ניקח דוגמה אחרת: ראובן מאס בניהול חברה לאחר שהאב המייסד הלך לעולמו והוא מוכר את מניותיו ועושה רווח של עשרה, עשרים שלושים - מי סופר? - מיליוני דולר. שניהם פטורים ממס. מדוע? את מי זה משרת? אפשר להיא דוגמאות לא רק מבעלי שליטה, אלא גם מהמנסים לרכוש שליטה: קונים ומוכרים בתוך זמן קצר, עושים רווח נאה, ואינם משלמים מס.

הנזק החברתי ברור ומובן מאליו, והוא מצטרף לפגיעה הקשה של אלה החולבים את החברות הציבוריות ומפרישים יותר ממעשר לכיסם. הפגיעה היא לא רק באיזונים החברתיים, אלא גם בשוק ההון. ראינו כבר כי יש צורך כלכלי בהקטנת חלקם של בעלי השליטה בבורסה. פטור ממיסוי, בצירוף העובדה שלבעלי השליטה יש מידע פנים שאין לאחרים, מפתים את בעלי השליטה להגדיל את חלקם כדי לסחור בעתיד במניותיהם. פטור זה מזיק, על כן, לבורסה ולשוק הההון. הוא מעוות גם את מערכת השיקולים של בעלי השליטה עצמם: אם ישקיעו במניות זרות או במקרקעין, ישלמו מס. לעומת זאת, אם ינצלו את המידע שיש להם, את השפל הזמני במניות החברה שבה הם שליטים, יוכלו לרכוש ואחר כך למכור את המניות בלא כל מיסוי. דוגמה אחרת: אם בעל שליטה בחברה בורסאית יחליט למכור את אחזקות החברה לאחרים, ישלם מס שבח על הרווח הריאלי על הנכסים; אך אם במקום זאת ימכור את מניותיו בחברה - לא ישלם שום מס. אף שבשני המקרים השליטה המעשית על הנכסים עוברת למישהו אחר - דרך המכירה בבורסה אין משלמים מס. וכי למה יעמדו נגד פיתוי כזה? האמת היא פשוטה: רווח שבעל שליטה מפיק משליטתו אינו רווח הראוי לפטור ממס. משום כך יש לתת פרק זמן שבו מכירות מניותיו של בעל שליטה לציבור - ולא לבעל שליטה אחר - ימשיכו להיות פטורות ממס, ולאחר מכן להטיל מס מלא על רווחיו של בעל שליטה בעת מכירת מניותיו. כך ידורבנו בעלי השליטה להקטין את החזקותיהם, ואחר כך ישלמו מס מלא. את ההכנסות ממיסוי זה יש לנצל כדי להפחית את מס ההכנסה המוטל על ציבור המפרנסים.

ולבסוף, אם לא יוטל מס על רווחיהם של בעלי שליטה ולא ישתנו הנורמות ולא תעזור שום ביקורת עיתונאית, יישאר רק פתרון אחד: לבטל את מיסוי הרווחים על מניות זרות הנסחרות בבורסות בחו"ל. נעשה חלוקת עבודה ברורה: בעלי השליטה יסחרו כאן לבדם במניותיהם שלהם, ואילו כל השאר יעדיפו את ההשקעה בבורסות של לונדון וניו יורק.