x
כשהכנסת שותקת המשפט מדבר Print E-mail

ישראל היום, 13.2.2014

לא קלה היתה החלטתי ב־1997, בעודי חבר כנסת, לעתור לבג"ץ בעניין אי־גיוס החרדים - שנעשה לא על פי חוק אלא על פי החלטה מינהלית פוליטית של משרד הביטחון.
איני חסיד גדול של עתירות חברי כנסת לגבי עניינים שנויים במחלוקת פוליטית, והייתי מעדיף שהעניין יוכרע בפורום פרלמנטרי, אך בשאלת אי־גיוסם של בני הציבור החרדי היתה הכנסת משותקת; שום דבר לא הוחלט. ההכרעה נפלה בהסכם הקואליציוני, שנחתם ב־1977 בין הליכוד לאגודת ישראל ובו הוסרה המגבלה של מספר מקבלי "דחיית השירות" שהיה מכשיר לפטור משירות צבאי עד אז. באוגוסט 1988 המליצה ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון כי יש לשלב לימוד תורה עם שירות צבאי - גם לגבי החרדים - והמליצה על פטור מלא רק ל־200 חרדים. הכנסת התעלמה מדו"ח זה. שנה לאחר מכן פירסם מבקר המדינה דו"ח חמור לגבי סדרי "דחיית השירות". ועדת ביקורת המדינה קבעה עקב כך כי "אין הצדקה למצב שבו אלפי אזרחים יקבלו דחייה ממושכת שמשמעותה פטור משירות הביטחון".
 
קביעה זו נותרה תלויה באוויר. הכנסת שתקה. הממשלה הגדילה בעקביות את מספר הפטורים. הצעות חוק פרטיות עלו וירדו בנושא זה. הכנסת היתה חסרת אונים נוכח ההסכם הקואליציוני.

 

הצרה היתה שההסכם הקואליציוני היה בלתי חוקי בעליל משתי בחינות: עניין כזה, כמו פטור סיטונאי לקהילה מסוימת, דורש תיקון חוק ולא הסכם קואליציוני (דבר זה נכון גם לגבי פטור משירות לערבים); ושנית, דחיית השירות היה בה משום שקר גלוי, שכן הכוונה הברורה של הממשלה ושל שר הביטחון היתה לא לדחייה אלא לפטור. צה"ל אינו רכוש פרטי של שר הביטחון, ולכן לא היו רשאים שרי הביטחון של הימין והשמאל כאחד, להטעות את הציבור כולו, ובתוכו גם מי ששירתו שירות ביטחון. איני מכיר פרשה דומה שבה בלוף גדול הפך להיות מדיניות רשמית של כלל ממשלות ישראל מאז מהפך 1977.
 
פרס כספי על התחמקות
לאחר שהגעתי למסקנה שבנושא זה בית המחוקקים של ישראל פשוט משותק, החלטתי להגיש עם ח"כ לשעבר חיים אורון עתירה לבג"ץ: רוב חברי הכנסת, להבנתי, התנגדו למיסוד הפטור, אך על רובם חזקה מצוותו של ההסכם הקואליציוני הבלתי חוקי. במקביל, הגיש עו"ד יהודה רסלר עתירה נוספת בשורת עתירותיו המוצדקות נגד הסדרי הפטור. בניגוד למצופה, נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, פסל את הסדר הדחייה כבלתי חוקי, אך נתן לכנסת פסק זמן לקבוע הסדר חוקי. הכנסת, נאמנה למסורתה, העבירה על פי מצוות בית המשפט את חוק טל שאמור היה לתקן את עיוותי הפטור המלא. אך משהוכח שחוק זה נכשל במשימה זו, נפסל אף הוא בבית המשפט העליון והתוצאה היתה שהחרדים אכן יהיו חייבי גיוס.
 
משכך, הוציא שר הביטחון צו נוסף לדחיית מועד ההתייצבות של החרדים כקבוצה, ולא מכוח בדיקה פרטנית של מועמד מסוים. גם צו זה הוא בלתי חוקי, שכן רק שינוי בחוק יכול לפטור קבוצה של קהילה שלמה מחובת ההתייצבות. על אי חוקיות זו קבלו בעמותת חדו"ש - עמותה לחופש דת ושוויון - ושמונה מתוך תשעה שופטים קיבלו את עתירתם במובן זה שאלה שהתייצבותם לצבא נדחתה, לא יוכלו בשל כך לקבל סיוע מהמדינה. על כך נשפך על השופטים חרון אפם של הנציגים החרדים, אך עמדת השופטים נראתה הגיונית: אינך יכול לקבל פרס כספי על התחמקות מחובת שירות צבאי.
 
הפרשה הזו מעניינת מבחינה נוספת: בציבור, וגם בקרב משפטנים, נשמעת לאחרונה ביקורת רבה על האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון (יש מקרים שגם אני מזדהה עם ביקורת זו); אך מה יעשה בית המשפט במקרה שבו הכנסת משותקת ומסרבת להביע עמדה יותר מ־40 שנה, ומתעלמת לא רק מדו"חות מבקר המדינה, אלא גם מהמלצת ועדה שלה? איזה מוצא משפטי יש ממצב זה? זאת ועוד: הכנסת יכולה לנקוט את התכסיס הידוע של דחיית ההחלטה. בית המשפט, לעומת זאת, חייב להחליט; הוא אינו רשאי לומר "נראה מה יקרה"; עליו להשיב לאלתר לפונים אליו. במילים אחרות: האקטיביזם השיפוטי הוא כורח המציאות גם לחילוקי דעות פוליטיים, במקום שהכנסת מתחמקת ממילוי תפקידה.

 

השיתוק שבו לוקה בית המחוקקים הוא המוליד התערבות משפטית. לבית המשפט אין ברירה אחרת: הוא לא יכול לתת ידו למעשה בלתי חוקי, או שחוקיותו מוטלת בספק, ולתת ביסוס להמשך המצב הבלתי חוקי של מתן תמיכה למשתמטים, ללא אסמכתה בחוק.
 
החובה להחליט
דברים אלה נכונים גם לגבי נושאים אחרים של דת ומדינה. הכוונה היא בעיקר לחוסר האונים של הרוב בכנסת בעניין שלילת הזכות לנישואים מישראלים רבים. כפיית השיפוט הרבני־חרדי על אוכלוסייה חילונית והתעלמותו של החוק מציבור גדול - חסרי הדת וזכאי חוק השבות שאינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה - שאינו יכול כלל להקים משפחה כחוק - הן עוולה לא פחות זועקת מאי־גיוס החרדים. גם כאן הרוב בכנסת אינו מסוגל לקבל החלטה כלשהי, לכאן או לכאן; גם במקרה זה תהיה על בית המשפט בעתיד החובה להחליט כיצד משמרים את כבוד האדם נוכח כפייה מצפונית כה קשה.
 
בית המשפט לא יוכל, ולא צריך, להשלים עם שיתוק שמשמעותו פגיעה מתמשכת בזכויות האזרחים הישראלים. הגיעה העת לא רק שנפסיק לממן את המשתמטים משירות צבאי, אלא שנפסיק להתעלל באלה שמצפונם או מוצאם אינו מאפשר להם להינשא כחוק. גם כאן זכות אדם להקים משפחה כחוק - בלי לטוס לחו"ל לצורך זה - היא חלק מכבוד האדם וחירותו. גם כאן עמדת הרוב בכנסת לא יכולה לבוא לידי ביטוי בשל הסכם קואליציוני. גם כאן הכנסת שותקת.
 

מידע נוסף

right_3
Content View Hits : 4798002