הארץ,   08/12/1996

משפט חוזר אינו פוגע ביוקרת בתי המשפט      

מה היה קורה לאלעזר בנגייב אילולא עלתה המשטרה על חשודים ברצח הקבצן הירושלמי? התשובה היא פשוטה, הוא היה יושב במאסר עולם במשך שנים רבות ויוצא משם אדם זקן ושבור-לב. הודאתו בתא המשטרתי, ללא מגע עם העולם שבחוץ, חרצה את גורלו: בישראל, הודאה שהוצאה בעינויים נפשיים וגופניים יכולה לקבוע עתידו של אדם: מחירות למאסר עולם.

מצד שני, אלעזר בנגייב אינו יוצא דופן. ישראל מלאה בפרשות כאלה. אנשים שנעצרו, נחקרו עד כלות ההודאה וגורלם נחרץ על ידי בתי משפט שלא היססו להאמין לכל מה שטענו המשטרה והתביעה.

אמונה זו לא התערערה על ידי העדויות החותכות לכך שהמשטרה משתמשת באמצעים ברוטליים ובלחץ פיסי לא-מתון, ולמרות המקרים שבהם הוכח, שחור על גבי לבן, כי אנשים שהודו ברצח ושיחזרו אותו נמצאו חפים מכל אשם (תמיד על ידי איתור הרוצח האמיתי, אף פעם לא על ידי משפט חוזר).

היום יושבים בבתי סוהר כמה אסירים במאסר עולם, שהורשעו רק על פי הודאתם שעליה הוצבו סימני שאלה קשים - גם על ידי המשנה ליועץ המשפטי, יהודית קרפ. מזלם הרע היה שהמשטרה לא מצאה את הרוצח האמיתי.

האם מדובר בהודאות של פושעים מובהקים? לא. להיפך. כמעט כל המורשעים על פי הודאתם הם אנשים שלא היה להם שום עבר פלילי. אנשי עולם הפשע אינם מודים, גם לא תחת לחץ קשה, שכן הם מנוסים ויש להם גב בחוץ. המורשעים על פי הודאתם באים משולי החברה, חסרי גיבוי כספי ואחר; בכלא יושב משה עזריה, הסובל מפיגור עמוק, וכן ערבים ועוד "אנשי שוליים" שאין מי שיושיע אותם, לא מפני חקירות שוברות גוף ונפש ולא מפני משפט פלילי דרקוני, שאין דומה לו במדינות התרבות.

מי אשם במצב זה? הרוב בכנסת, המסרב לתקן את החוק כך שלא יהיה אפשר להרשיע נאשמי שווא בגין הודאתם ללא חיזוק של ראיה עצמאית כלשהי. חלק מחוקרי המשטרה המאמינים בתום לב שראוי להוציא, גם באמצעים לא כשרים, הודאה ממי שנראה להם אשם. חלק מהשופטים, שההוראות הבסיסיות של המשפט הפלילי אינן ידועות להם או שהם מתעלמים מהן. ציבור עורכי הדין, שלא הקים קול זעקה מרה נוכח הפגיעה הקשה בזכויות נאשמים.

מדוע לא ניתן לזכות מורשעים במשפט חוזר? החלטתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, לשחרר את בנגייב, ודבריו, כי פרשה זו חשובה להליך הפלילי בישראל והדבר מחייב בדיקה יסודית, הם קרן אור לכל שוחרי החוק והצדק. עד כה לא זוכה במשפט חוזר אף לא אדם אחד.

בניגוד למקובל במדינות התרבות, בישראל המשפט החוזר אינו קיים למעשה. יש שני הסברים אפשריים לתופעה אל-טבעית זו. האחד, שבכל רבבות המשפטים הפליליים לא נעשתה מעולם טעות כלשהי וכי שופטי ישראל אינם בשר ודם אלא בני אלים שאינם טועים לעולם; וההסבר השני הוא כי המשפט הפלילי בארץ פגום בשל חוסר הרצון לתקן טעויות. כל אחד רשאי לבחור את ההסבר הנראה לו.

מוכרחים לשנות את הדין הנוגע לחקירות נאשמים והודאותיהם, ולחזור ולדבוק ברעיון הפשוט: אדם זכאי אלא אם כן הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר. משפט חוזר אינו פוגע ביוקרת בתי המשפט. להיפך: יוקרה זו נפגעת כאשר אין משפטים חוזרים.