לפני כשבועיים התקיים יום עיון באוניברסיטת בר־אילן בשיתוף עם קרן קונרד אדנאואר, בשאלה נעלמה: "החרדים בקידום השלום", שלא אוזכרה בעולם החדשות. מהי העמדה, למשל, של יהדות התורה בנושאים הביטחוניים והמדיניים הבוערים, העומדים בפני ישראל? האם הם מסכימים למדיניותם של ראש הממשלה ושר החינוך או מתנגדים לה? איש אינו יודע. זוהי תופעה מוזרה, שכן שאלות מסוג זה היוו בעבר סלע מחלוקת בין אגודת ישראל לבין הציונות על מרכיביה השונים. 

המחלוקת נסבה על עניין כפול: היחס לקיום יהודי בגולה והיחס היהודי לאומות העולם. עניין מרכזי בחילוקי דעות קשים אלה היה נושא "שלילת הגולה", שהיה מכנה משותף ציוני לימין ולשמאל (וגם לציונות הדתית), והתנגש ישירות עם האתוס ההלכתי והמסורתי, שגרס כי הגלות היא גזירה משמיים שעימה יש להשלים, לפחות עד בואו המיוחל של משיח בן דוד. 

הבסיס לגישה זו עתיק יומין הוא: מבשרו הראשון הוא הנביא ירמיהו. הוא עשה זאת בקריאתו אל הגולים היהודים בבבל להשתקע בגלות, להקים שם משפחות ולא לנסות לעלות בכוחות עצמם לירושלים. החזרה מבבל לירושלים תובטח רק על ידי הקדוש ברוך הוא (ירמיהו, כט, ד-ז; כז, כב). 

את המשכו של רעיון זה אפשר למצוא במסכת כתובות בתלמוד הבבלי, שבה נקבעו שלוש השבועות שהושבעו בני ישראל, ובהן השבועה "שלא יעלו בחומה" - דהיינו, שלא יסתכסכו עם אומות העולם. שבועות אלה שנויות במחלוקת הלכתית, אך אין ספק שהן שימשו את היהדות החרדית בטיעונה נגד הציונות הדתית. 

זה היה הוויכוח הגדול מאוד בין אגודת ישראל לחובבי ציון ול"המזרחי": השבועה שקבעה כי "אין לעלות בחומה" פירושה איסור דחיקת הקץ והמתנה סבילה לבוא המשיח (וקיצונים מהמחנה החרדי הטיחו את אשמת השואה בציונים ש"עלו בחומה").

 

רצח יהודי אירופה על ידי הצורר הנאצי, לפני יותר מ־70 שנה, שם קץ למחלוקת עמוקה זו בנושא שלילת הגולה, אך לא בנושא העלייה בחומה. זהו ההסבר לעמדה המשותפת של הסוכנות ושל "האגודה" בפני האו"ם ערב הקמת המדינה. ברבות הימים באה השותפות עם הימין, הכוללת סיוע כלכלי וכספי למחנה החרדי בכלל, ולמערכת החינוך העצמאית של שתי המפלגות החרדיות בפרט. 

פה ושם צץ הד קטן למחלוקת הישנה, כמו הקריאה (המפתיעה?) בערבית שלא לרצוח חרדים, שהופיעה בעיתון החרדי "המשפחה" (31.10.15) בתקופת "אינתיפאדת הסכינים", שטענה כי החרדים אינם עולים להר הבית לתפילה, ושאין להם חלק במתיחות שנוצרה סביב עניין זה. אך בכנסת לא נשמע קול דומה בשעה שקריאות לעלות להר הבית ולהקים בו את בית המקדש נשמעות שם ברמה. גם בעניין זה התעטפו שתי המפלגות החרדיות בשתיקה, למרות כוחן הרב כלשונות מאזניים.

 

השאלה רחבה יותר: בנושא ההתנחלות ביהודה ושומרון נוקטת הממשלה לא סתם "עלייה בחומה", אלא מטיחה בעוצמה את ראשה בחומה, בניסיון לנפצה ולמוטטה. מאז ההחלטה במועצת הביטחון - הכוללת גם חלקים קשים ששום מפלגה ציונית לא תקבלם - מתנהל מסע ממשלתי ברור של ברוגז נגד אומות העולם.

אבל אין זה נכון, כלל וכלל, שהעולם כולו נגדנו; העולם כולו נגד הפרת החלטה 242 של מועצת הביטחון, החלטה שישראל קיבלה בעבר, כמו גם העולם כולו - כולל יהודים רבים - נגד ההפרדה הפוליטית והמשפטית בין יהודים לפלשתינים, הפרדה המתקיימת בשטחי יהודה שומרון זה שנות דור וקיצה אינו נראה באופק. זו החומה שהממשלה, שבה שותפים החרדים, מבקשת לנפץ בכל מיני דרכים, שמקימות עלינו את אומות העולם. 

 

אכן, קשה למצוא מחוץ לישראל מדינה כלשהי או גוף ציבורי כלשהו, התומך במדיניות הממשלה בנושאים אלה, אלא אם כן הממשל האמריקני החדש, זה של הנשיא החדש דונלד טראמפ, יבצע תפנית של 180 מעלות ויתמוך במדיניות ההתנחלות של הממשלה. בינתיים, אומות העולם מאוחדות בהתנגדותן לסיפוח הזוחל של השטחים ולהפקעת קרקעות הכלולה בחוק ההסדרה, שגם ראש הממשלה בנימין נתניהו הזהיר נגדו. 

 

אכן, הצעת חוק זו, שעברה קריאה ראשונה, עלולה, אם תתקבל, לסבך את ישראל בסכסוך חמור עם אומות העולם בניגוד לתפיסה החרדית של "שלוש השבועות"; אך כאמור, למרות זאת, קולם של הח"כים החרדים לא נשמע - לא לכאן ולא לכאן. 

 

מצעה של מפלגת יהדות התורה דוגל בפשרה בין ההבטחה האלוהית לתת את הארץ המובטחת לזרעו של אברהם אבינו, לבין מצוות פיקוח הנפש, הנובעת אף היא, ממש כמו ההבטחה האלוהית, ממורשת ישראל. המצע תומך גם "ביוזמות מדיניות מצידנו ועשיית כל מאמץ לקביעת הסדרי שלום עם שכנינו", אך שוב, אין לכך שום ביטוי מפיהם של החרדים בכנסת ובממשלה.

אכן, מנקודת מבט זו, השותפות עם המפלגות החרדיות מקבלת משמעות חדשה: החרדים זכו להטבות רבות ביותר, שעלותן הכספית אינה ידועה לציבור, ולאחרונה העניקה הכנסת העדפה מתקנת במינויים ממשלתיים לחרדים, בוגרי מערכת החינוך החרדי. העיסקה הקואליציונית אינה חד־צדדית; הליכוד שילם בתקציבים נדיבים ואף במתן פטור מלימוד הליבה ב"ישיבות הקטנות" ובמוסדות הפטור, אך החרדים - ובעיקר יהדות התורה - משלמים תמורת זאת בוויתור על אחד מעקרונותיהם החשובים ביותר, עקרונות שבעבר הלא רחוק נתנו בסיס רעיוני הן למלחמתה בציונים והן לקיומה העצמאי של הישות החרדית - אין זה מחזה מרנין נפש.