הארץ, 02/12/1999

המאמר הראשי ב"הארץ" משלשום קבע, כי "אין סיבה שישראל תימנע מלדון בהשלכותיו של חוק ההגירה המרכזי שלה (דהיינו חוק השבות, א"ר). כשמדובר בעליית יהודים ישראל איננה סלקטיווית, וראוי שתמשיך כך. אך כשמדובר בלא-יהודים נשאלת השאלה, מי מכל הלא-יהודים בעולם זכאים להגר לישראל".

דברים אלה מעידים עד כמה נשכח הפולמוס הגדול בסוגיית "מיהו יהודי", שליווה את חוק השבות מלידתו ועד לאחרונה. "הארץ" מעולם לא קיבל את ההגדרה ההלכתית ל"מיהו יהודי". ראוי להזכיר נשכחות: מלכתחילה לא היתה הגדרה ברורה ל"יהודי" בחוק השבות, ודוד בן-גוריון נלחם כארי למען הגדרה חילונית-לאומית שאינה קשורה להגדרה דתית-הלכתית (דהיינו, מי שנולד לאם יהודייה או עבר גיור כהלכה).  

מצב זה, שבו אין הגדרה מדויקת, היה רצוי ביותר, ויש לו מקבילות ב"חוקי שבות" אחרים. כך, למשל, אין שום הגדרה בסעיף 116 לחוק היסוד הגרמני המקבילה לחוק השבות, וגם סעיף 25 לחוקת בולגריה, הקובע כי אדם ממוצא בולגרי יקבל אזרחות אוטומטית, אינו מגדיר מיהו בולגרי. אך לנוכח הסערה שקמה בקרב המחנה הדתי-החרדי עקב פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת שליט - השופטים הורו ברוב דעות, לרשום במרשם האוכלוסין ילדי אב יהודי ואם לא יהודייה כיהודים - וכן בעקבות משאל בין חכמי ישראל, שברובם המכריע התנגדו לעמדת בן-גוריון, הוכנסה הגדרה חצי הלכתית לחוק השבות. על פיה, יהודי לצורך חוק השבות הוא רק מי שנולד לאם יהודייה או התגייר (בלי לקבוע את סוג הגיור).

כדי לפצות על הגדרה זאת תוקן חוק השבות, כך שבני משפחתם של יהודים יהיו זכאים לעלות ארצה לפי חוק השבות בלי שייחשבו ליהודים. תיקון זה בא לענות על המציאות היהודית בתפוצות, שבכולן רבו נישואין בין-דתיים. התעוררה השאלה, מי ייחשבו לבני משפחה לצורך זה: כאן הופעל לחץ רב על יגאל אלון על ידי קבוצת משפטנים, להרחיב את הקטיגוריה גם לנכדים של יהודים. לדרישה זו היו שתי סיבות: הרצון לתת מענה יהודי-ציוני לחוקי נירנברג, שהשתמשו בהגדרה כזאת, וחוסר הרצון - מטעמים הומניטריים - להפריד בין עולים לנכדיהם. גם כאשר התקבלה תביעה זו ונחקק סעיף 4א לחוק השבות, המשיך "הארץ" להתנגד לבלעדיותה של ההגדרה ההלכתית: המתנגדים הסתמכו על דוד בן גוריון וגם על משפטן מהולל בעל זיקה עמוקה למסורת היהודית, פרופ' גד טדסקי, אשר אמר:

"בפרשנו את חוק השבות לפי מבחנים הראויים לו, כלומר מבחנים חילוניים ולא הלכתיים, נראה לנו שיהדותו של בן לאב יהודי אינה נופלת, א-פריורי, מיהדותו של בן לאם יהודייה. אם אדם כזה מרגיש את עצמו יהודי עד כדי רצון לעלות ארצה כיהודי, האם לא יהיה ראוי להיחשב כיהודי בעיני חוק השבות? בתור חוק חילוני אין זה מעניינו להתחשב בכך, אם אדם זה - לפי יחסו לדת - מילא או לא מילא את הדרוש לפי ההלכה, כדי להיחשב יהודי גם בעיניה".

באותם ימים לא חלמנו שייפתחו שערי ברית המועצות וכי לסעיף 4א המתוקן תהיה משמעות כה מעשית. אך המציאות מחזקת את הקביעה של סעיף זה. מה באמת ההבדל, במציאות הסובייטית והרוסית, בין ילדים שנולדו לאב יהודי לכאלה שנולדו לאם יהודייה? מבחינת הזיקה לישראל וליהדות, הכל תלוי בחינוך שקיבלו בבית ולא בזהות ההורה היהודי. בין הסירובניקים של פעם היו כאלה שרק אביהם יהודי. האם אנשים אלה, שלחמו באומץ למען עליית יהודים לישראל, הם פחות ישראלים או פטריוטים מעולים שרק אמם היתה יהודייה? איך נוכל כיהודים וכציונים לקבל הגדרות כאלה?

באמצעי התקשורת מדברים וכותבים על "עולים גויים" - כמה מהאנשים הטובים ביותר נופלים במלכודת החרדית הזאת. במציאות האתיאיסטית של ברית המועצות, רוב האוכלוסייה לא ראו את עצמם כלל כדתיים, ובעלה של אשה יהודייה (מבחינת ההלכה) לא ראה את עצמו רוסי-אורתודוקסי אלא אזרח חסר דת שהתאהב באזרחית ממוצא יהודי. החוק המחייב לרשום אותו כבעל לאום, או דת, הוא חוק מעוות, שמקומו לא יכירנו במדינה דמוקרטית. תביעת ש"ס לתקן את חוק השבות היא אנטי ציונית ואנטי הומניטרית. אסור להיענות לתביעתה. אסור לשנות את חוק השבות.