YNEY, מורן רגב, 12.1.2015

"חלוקת כספים לא שיוויונית באקדמיה"

"9 מיליארד שקל מוקצים מדי שנה להשכלה הגבוהה בישראל, והם אינם זוכים לדיון ציבורי לגבי אופן חלוקת הכספים. החלוקה בלתי הוגנת ובלתי שוויונית, ומחייבת רפורמה בהשכלה הגבוהה". כך אמר פרופ' אמנון רובינשטיין, בכנס שנערך אתמול (11.1) במרכז הבינתחומי בהרצליה, לרגל צאת הספר "סדקים באקדמיה", שכתב יחד עם עו"ד יצחק פשה. הספר סוקר את מצב ההשכלה הגבוהה ומצביע על כשליה, בהם ריכוזיות וקרטליזציה במל"ג (מועצה להשכלה גבוהה) ובות"ת (ועדת התכנון והתקצוב), אפליה תקציבית וסגירת שערי האוניברסיטאות בפני מרבית הציבור לאורך השנים, מה שגרם לפערים חברתיים. עוד נטען כי הות"ת היא שמקבלת את ההחלטות הנוגעות לחלוקת העוגה התקציבית ונציגיה הם בעיקר נציגי האוניברסיטאות, הנהנים מהסבסוד הממשלתי ושכל רצונם הוא לשמור על המצב הקיים.

לקריאה ב-YNET, לחצו כאן

הספר מתייחס לשאלת ההכרה במוסדות חדשים וטוען: "מל"ג פועלת שלא על פי קריטריונים אובייקטיביים למדידת איכות. ההבחנות שעושה המל"ג דומות יותר להענקת תוארי אצולה על ידי מלך אבסולוטי מאשר להכרה הניתנת על ידי גוף ציבורי-אקדמי". בהתייחס לסוגיית כשירותם של מוסדות שאינם אוניברסיטה להעניק תואר דוקטור, נטען כי "ההחלטות צריכות להיעשות על פי קריטריונים ברורים, ובראשם קריטריון האיכות והמצוינות".

"תרומת האקדמיה להעמקת הפערים"

גם על הליכי המינוי של חברי סגל באוניברסיטאות מותח הספר ביקורת, וטוען לאפליה דה-פקטו של נשים, מזרחים וערבים, וכי אלה "כמעט ומעולם לא כיהנו בתפקידי מפתח בצמרת האקדמית הישראלית, כולל כדיקני פקולטות. פחות מ-5% מכהנים בתפקידים כאלה. עובדה זועקת זו מייתרת את הצורך לבדוק את כוונת מקבלי ההחלטות ומלמדת בבירור על אפליה בפועל, גם אם אין לה כוונת זדון". בספר מצוין כי שיעור הייצוג של מזרחים בסגלים המשפטיים באוניברסיטאות עומד על 9% בלבד, ושל נשים מזרחיות אף מגיע לתת-ייצוג בשיעור של 1.5%. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), 26.3% מקרב אנשי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות הן נשים". בהקשר זה נטען עוד כי "מדיניות ההשכלה הגבוהה תרמה להעמקת הפער העדתי, שכן ידוע כי קיימת קורלציה מובהקת בין השכלה גבוהה לגובה ההכנסה. בשנות השבעים והשמונים נוצר פער עדתי גדול בין המתקבלים ללימודים. שיעורם היחסי של סטודנטים לתואר ראשון עמד על 25.7% בלבד, למרות שמשקלם הכללי של המזרחים בגיל ללימודים אקדמיים עמד על 40.55%. ביחס לאוכלוסייה הערבית הפער היה גדול אף יותר. מצב משברי זה לא עלה לדיון בממשלה או בכנסת".

הוועדה להסדרת המשילות בהשכלה הגבוהה, בראשות פרופ' מסר-ירון, התייחסה לנקודות רבות המופיעות בספר (פרופ' רובינשטיין אף נמנה עם חברי הוועדה), והגישה המלצותיה ביולי 2014, ובמסגרתן הציעה רפורמה במבנה המוסדות. עם זאת פרופ' רובינשטיין, אינו שבע רצון מדו"ח הוועדה: "הנקודה החסרה והחלשה בו היא היעדר התייחסות לכך שכספי מחקר בישראל צריכים להתחלק על בסיס של תחרות. בישראל כספי המחקר מחולקים על פי ותק, ובסכומים עצומים. לצערי בית-המשפט העליון לא מוכן להתערב, ולכן אין ברירה, והרפורמה צריכה לבוא מתוך המוסד להשכלה גבוהה". לשאלה האם המלצות הועדה ייושמו, השיב פרופ' רובינשטיין: "הכל תלוי מי יהיה שר החינוך, אשר יעמוד בראש המל"ג ומה תהיה עמדת הממשלה החדשה. הנושא צריך לעבור חוק בכנסת. כולי תקווה שהרוח החדשה שנושבת כעת במל"ג תנהיג את הרפורמה. ההשכלה הגבוהה משפיעה על השכר ותורמת לצמצום פערים חברתיים. אני מאוד תומך במודל האמריקאי שמאפשר גם למי שמגיע מהשכבה החלשה ביותר באוכלוסייה ליהנות מהשכלה גבוהה".

 

"לא היה כאן זדון"

 

נציגת המל"ג, פרופ' חגית מסר-ירון, המכהנת כסגנית יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, שנכחה בכנס אמרה: "יש סדקים באקדמיה, ואנחנו צריכים להתגייס כדי לתקן אותם. הספר שנחתם בנובמבר 2013 הוא חלק א'. בדצמבר 2013, יצאה לדרך הועדה להסדרת המשילות של מערכת ההשכלה הגבוהה בראשותי. לדעתי הדו"ח של הועדה הוא סוג של חלק ב' לספר, והוא מתכתב עם סוגיות רבות בו. אני לא שותפה לדעה שיש קרטל ושליטה של האוניברסיטאות במל"ג, ואני לא חושבת שהיה כאן זדון. האגדה שהאוניברסיטאות שולטות במל"ג ובות"ת לא נכונה כבר 15 שנה". "כל המעטפת של המל"ג היא בעייתית, מכיוון שיש כאן כוחות גדולים מדי לאוניברסיטאות, שבאים לשמור על המצב הקיים" אמר פרופ אוריאל רייכמן, נשיא ומסייד המרכז הבינתחומי. "העובדה שנתנו למל"ג לפעול בצורה חופשית לאורך השנים, בלי התערבות המחוקק, גרמה לחוסר ניידות חברתית".

 

"צפצוף מוחלט על קריטריונים אקדמיים"

 

פרופ' שרה גורי רוזנבליט, דיקן פיתוח וטכנולוגיות למידה מהאוניברסיטה הפתוחה, אמרה כי "המל"ג מתנהלת כאילו שיש בישראל רק 3 מוסדות. כיום יש 63 מוסדות, וצריך שינוי יסודי, כך שמל"ג תעסוק רק במדיניות-על ועם קריטריונים ברורים ושקופים". פרופ' ברק מדינה, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אמר כי לא נקבעו קריטריונים שמגדירים מהי אוניברסיטה. "ההחלטה על הקמת האוניברסיטה באריאל הייתה צפצוף מוחלט על קריטריונים אקדמיים. היא התבססה על שיקולים פוליטיים. צריך לקבוע קריטריונים כלליים ולהיזהר ממצב שבו פוליטיקאים משתלטים על המל"ג, כי אחרת האוניברסיטה באריאל לא תהיה הדוגמה היחידה". פרופ' רובינשטיין ידוע כמהפכן. הוא הצליח להעביר את חוקי היסוד הנוגעים לזכויות אדם (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק) בשנת 92'. בנוסף, הוא נלחם על כך ששערי ההשכלה הגבוהה יפתחו לכלל הציבור, וגרם לכך שבמקום 66,000 סטודנטים שלמדו לתואר ראשון בשנת 92', לפני הרפורמה, לומדים כיום מעל 300 אלף סטודנטים לתואר ראשון. כעת, לאחר חקירת הנושא במשך כמה שנים, הוא שם זרקור על נושא שעד כה לא זכה לדיון ציבורי נרחב, למרות השפעותיו על כל תחומי החיים בישראל, והוא נושא החלוקה התקציבית בתחום ההשכלה הגבוהה.