הארץ, 12/01/1999

שנת הלימודים האקדמית נפתחה בסימן של התרחבות גדולה - בעיקר במכללות. שיעור הגידול השנתי באוניברסיטאות בשנים 96-'89' היה 4.6%. באותן שנים כמעט הוכפל מספר הסטודנטים במוסדות להכשרת עובדי הוראה. באוניברסיטה הפתוחה ובמכללות עלה מספר הסטודנטים מ-21.2 אלף ב-1989 ל-60.1 אלף ב-1996. במוסדות אלה עלה גם מספר מקבלי התואר הראשון מ-1,336 ל-4,600. השנה לומדים כ-50 אלף סטודנטים במכללות - יותר מסך כל הסטודנטים שלמדו לתואר ראשון ב-1989.

לעומת הגידול הדרמטי הזה - הממחיש את הרעב להשכלה גבוהה בישראל, המשותף לכל מרכיבי האוכלוסייה - יש נתון אחד שנשאר קבוע: בעוד שחלקם של הסטודנטים המזרחים בקרב הסטודנטים הלך וגדל - אם כי טרם הגיע לשוויון מלא - הסטודנטים הערבים נותרו מאחור. על פי נתונים אחרונים של משרד החינוך, שיעור המתחילים ללמוד באוניברסיטה בתוך שש שנים מסיום לימודיהם בשנים 1987 ,1985 ו-1990 הוא 38% בקרב היהודים ו-23% בקרב הערבים. שיעור הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות הוא 5.9% - פחות משליש מחלקם באוכלוסייה וכמחצית מחלקם בקרב כלל מקבלי תעודת הבגרות.

אמת הדבר: נתונים אלה אינם נותנים ביטוי להזרמת המשאבים הגדולה שהופנתה למערכת החינוך הערבית בשנים האחרונות, אך אין להניח כי הזרמה זו תבטל - גם אם תשפר מעט - את התת-ייצוג הערבי בהשכלה הגבוהה. גרוע מזה המצב בין חברי הסגל. עד לפני ארבע שנים היו רק כ-20 חברי סגל ערבים באוניברסיטאות. מספרם הוכפל בשלוש שנים בעקבות הנהגת תוכנית מעו"ף ב-1995. על פי תוכנית זו מקבלות האוניברסיטאות מלגות לשלוש שנים לקבוצה של מרצים ערבים. מלגות אלה הוסיפו בארבע השנים האחרונות 19 מרצים-מלגאים ערבים, שנקלטו באוניברסיטאות בתחומים שונים - ממדעי החיים ועד לאסטרופיסיקה. צעד קטן זה הוכיח דבר נוסף: אין מחסור במדענים ערבים טובים, וקשה להצדיק את ייצוגם הנמוך עד כדי כאב באוניברסיטאות.  

צריך להבין את משמעותו של תת-ייצוג זה. נוסף לתחושת הקיפוח שהוא מעורר יש כאן גם שני פגמים נוספים: ראשית, במקצועות רבים דרושים אקדמאים ערבים לשירות קהילתם, ואת המחסור בהם - למשל בעובדים סוציאליים, פסיכולוגים קליניים, קלינאי תקשורת - אי אפשר לפתור באמצעות עובדים יהודים דוברי עברית. שנית, ישראל מאבדת את תרומתם הכלכלית של ערביי ישראל, שאינם מיוצגים במקצועות הרווחיים בכלל ובתעשייה המתוחכמת בפרט. ההתחלות שנעשו בשנים האחרונות בתחומים אלה - הכשרה טכנולוגית ולימודי מחשב בבתי הספר הערביים - הן רק צעד ראשון.

מה עושים? חייבים להאיץ את מה שהותחל בו: להרחיב את מעגל חינוך הטרום חובה בקרב הילדים הערבים, כדי ששיעוריו ישתוו לשיעור במגזר היהודי; לקבוע מכסה למספר תלמידים בכיתה שיהיה משותף לכל המגזרים, ולבטל את האפליה לרעה של החינוך הממלכתי, עברי וערבי כאחד, לטובת החינוך הדתי והחרדי; להקים מכללה אחת יהודית-ערבית, שבה חלק מהמקצועות יילמדו גם בעברית וגם בערבית; לשכנע את האוניברסיטאות והמכללות להגדיל את שיעור המרצים הערבים. מהו חינוך לשוויון, אם לא ערבי המרצה בכיתה מעורבת? פרשת מלגות מעו"ף הוכיחה, כי ניתן, אם רוצים, לעשות זאת.

אם לא נעשה כך, תקום דרישה זועקת להקמת אוניברסיטה ערבית. אני מתנגד לתביעה זו, שכן די לי בהפרדות אתניות בישראל. זאת ועוד, בוגריה של אוניברסיטה ערבית יתקשו לקבל עבודה בישראל. אך אם לא ייעשה מעשה, אם לא ישתנה המצב מיסודו, אם ערביי ישראל לא יוכלו לספק את צורכיהם המוצדקים באמצעות ההשכלה הגבוהה העברית - בסופו של דבר לא יהיה מנוס מהיענות לתביעה זו.