ישראל היום, 20.7.2017
מי שהובילו את הטמעת התרבות היהודית במערכת החינוך לאורך השנים התעלמו מהרוח הליברלית • את המחדל הזה היהדות האורתודוקסית מנצלת עד תום - תוך אפליית הלא־דתיים
חינוך
|
ישראל היום, 22.6.2017 קוד אתי לאקדמיה דרוש ביותר • אך לפני שהכנסת תדרוש לחברו, עליה לעמוד בקוד אתי משל עצמה - שלו זקוקה מדינת ישראל יותר מכל • עד אז יש להניח לאוניברסיטאות, שצריכות לטפל בעצמן במרצים החריגים ישראל היום, 30.4.2017 ישראל היום 16.3.2017 התערוכה "זה האיש: ישו באמנות הישראלית" במוזיאון ישראל מציגה את ישו לא כאויב - אלא כדמות טרגית. בזכות כוחה האמנותי היא מעלה את השאלה: האם לא הגיע הזמן ליחסים חדשים בין הדתות?
ישראל היום, 9.2.2017
איש מהנוכחים בהלוויית החייל סלבה גרגאי לא מש ממקומו - גם לא חובשי כיפה - למרות שרבים הופתעו מהטקס הנוצרי. אז אם החברה הישראלית יודעת לכבד - מדוע חיילים לא-יהודים עדיין נקברים בנפרד?
ישראל היום, 30.12.2016 מהימין הקיצוני עולות אמירות תוקפניות נגד ביהמ"ש העליון, ומהשמאל צומח דבר הבל - ואני מיטלטל ביניהם מזועזע • אבל ככל שתגבר הרוח הדו־צדדית הרעה הזו, אמונתי תלך ותתחזק - הציונות של פעם תחדש ימיה ישראל היום, 23.6.2016 כותרת מוטעית במאמר, שפורסם באתר "טיימס אוף ישראל", גרמה לאקדמאים ישראלים לקבוע שישראל רוצה לערוך בדיקות גנטיות, כדי להוכיח יהדותם של עולים. למה בכל זאת טוב שהסיפור פורסם? ישראל היום, 3.6.2016 היעדר זכויות להט"בים היה לכתם שדבק בחברה הישראלית. פתיחות של פוליטיקאים משני צידי הקשת - למעט הדתיים - התחיל את המהפך כבר בסוף שנות ה-80. הצדק יושלם עם החלת שיוויון מלא היום מתקיים מצעד הגאווה ה־18 ברחובות תל אביב. רבבות ישראלים וישראליות, בליווי אורחים מחו"ל, יצעדו במצעד ססגוני ויבטאו את רגשותיהם המעורבים של מיעוט זה: גאווה על הישגי הקהילה, לצד הדרישה לביטול האפליה הקיימת בחוק (בשאלות הפונדקאות, ההכרה בזוגיות חד־מינית ועוד) והדרישה לכבד את זכותו של כל אדם לאהוב את מי שחפץ ליבו, ולקיים, אם ירצה, קשר זוגי מוכר בחוק.
המצעד יתקיים בחסות עיריית תל אביב והעומד בראשה, רון חולדאי, וברחובות העיר הסובלנית והרב־תרבותית יתנוססו דגלי ישראל ודגלי הלהט"ב. המצעד הוא סמלה של מהפכה חברתית אמיתית - סימן היכר לליברליזם בן ימינו.
אות הזינוק למהפכה זו היה ביטול האיסור הפלילי על משכב זכר בחוק העונשין הישראלי. היה זה ב־1988, אז החליטה הכנסת לבטל את סעיף 351 לחוק העונשין, שהפך יחסי מין שקוימו בהסכמה, גם בין בוגרים מסכימים, לעבירה שעונשה עשר שנות מאסר. אך ראו זה פלא: המעלעל בהצעות החוק - הממשלתיות והפרטיות - ובדברי הכנסת, לא ימצא זכר לצעד זה.
איך נסביר זאת? בשנת 1951 הוציא היועץ המשפטי לממשלה דאז, השופט חיים כהן, הנחיה שלא לאכוף את האיסור, ונימק שמחובתו לא לקיים חוק בלתי מוסרי. עם זאת, האיסור הפלילי ועונש המאסר נותרו בעינם ככתם על החברה הישראלית וכאות קלון על חד־מיניים.
לא כך היה המצב בבריטניה ובארה"ב; שם, בשנות ה־60 וה־70 התנהל מצוד משטרתי ומשפטי שקשה לתאר את עוצמתו אחר הומוסקסואלים. כשרעייתי ואנוכי הגענו ללונדון בסוף שנות ה־50, התקיים מצוד מסוג זה, שבשיאו נעצרו חשודים, הושלכו לכלא וחלקם אף התאבדו.
אלן טיורינג, גאון המחשבים ואדם שתרם תרומה מכרעת לפיצוח הצופן הנאצי במלחמת העולם השנייה, נידון על קיום יחסי מין בהסכמה ובצנעה עם גבר אחר, והועמד בפני הברירה: מאסר או סירוס כימי; זמן מה לאחר מכן הוא החליט להתאבד - קורבן לטירוף משפטי.
ישראל מעולם לא ידעה רדיפות כאלה פרט לצבא, שם ראו בשירות הומוסקסואלים סיכון ביטחוני. יצחק רבין ביטל נוהג זה, ולמרות זאת, קיומה של העבירה בספר החוקים היה בגדר שערורייה. תמיד היה קיים החשש שיועץ משפטי אחר יוציא את העבירה מקברה, יפיח בה חיים ויעמיד חשודים לדין. עבירה זו עודדה תמיד גילויי בוז והומופוביה בקרב הציבור שנגד בעלי נטייה מינית שונה, שתוארו כ"סוטים"; היה צורך מתמשך בביטול עבירה שמראש כלל לא היה לה מקום בספר החוקים שלנו.
•••
נקודת המפנה בישראל היתה לקראת סוף שנת 1986, עת ביקש משרד המשפטים לבצע רפורמה בעבירות האינוס. לצורך כך הוגשה הצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק העונשין. ההצעה עברה בקריאה ראשונה ב־11.09.86. המשך הטיפול בהצעת החוק עבר לוועדת חוק, חוקה ומשפט שבה הייתי חבר באותה עת.
אגב הדיונים בחוק שהציעה הממשלה, עלה בדעתי שזהו עיתוי ראוי לביטול סעיף 351 - שגם בעיניי היה לא מוסרי. כל ניסיונותיי לבטל את החוק דרך משרד המשפטים כשלו. שיתפתי את חבריי, שולמית אלוני, מרדכי וירשובסקי ודוד ליבאי, ברעיון, והם כמובן תמכו בו בחום.
הגשתי לאוריאל לין, יו"ר הוועדה, את הצעתי לצרף את סעיף 351 לרשימת הסעיפים המבוטלים שהציעה הממשלה. לין, אדם ליברלי למהדרין, הסכים מייד; באותם ימים ראו עצמם חברי הוועדה משוחררים מחובת משמעת קואליציונית. בוועדה היה רוב מוצק לביטול הסעיף - מימין ומשמאל - אך התנגדות הנציגים הדתיים בדיוני הוועדה נותרה בעינה. ח"כ אבנר שאקי מהמפד"ל התנגד בכל תוקף לביטול הסעיף ונימק את דעתו בנימוק של "מוסר יהודי".
מכיוון שח"כ שאקי נוכח לדעת שהיה בעמדת מיעוט לאורך כל הדרך, הוא הגיש הסתייגות להחלטת הוועדה, שתכליתה היתה העברת הצעת החוק ללא הסעיף הנוגע לביטול העבירה של משכב זכר. ביום ההצבעה על הצעת החוק, משום מה, לא הגיע שאקי למליאה להצגת הסתייגותו. בכנסת היה רוב גדול להצעת הוועדה ורק נציגי המפלגות הדתיות והחרדיות הצביעו בעד ההסתייגות של ח"כ שאקי.
לין מעיד כי היה ברור לכל השותפים בהליך שהוועדה אינה מתכוונת להשאיר את העבירה על משכב זכר. באופן פורמלי, הביטול הוכנס בשנייה האחרונה - "אגב אורחא", אך מהותית - כולם ידעו ורצו ברפורמה, ואלוני דיברה על כך במפורש.
כך, "אגב אורחא" אך במתכוון, בוטלה עבירת משכב זכר, והשאר היסטוריה. לקח אחד חשוב עולה מרפורמה זו: בכנסת היה רוב גדול לרפורמות ליברליות; היה גם רוב גדול להצעת החוק המתוקנת על זכויות האדם, שהעתקתי מהצעת החוק של דן מרידור, שר המשפטים דאז, ושסוכלה בוועדת השרים לחקיקה על ידי השרים הדתיים.
בהצבעה הטרומית על הצעת חוק מרחיקת לכת זו שנערכה בשנת 1989, הצביע בעדה רוב גדול של חברי הכנסת
מימין ומשמאל. רק המחנה הדתי־חרדי הצביע נגד. הצעת החוק התאפשרה לאחר שראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, נעתר לבקשת מרידור ולבקשתי והסיר את "שוט" המשמעת הקואליציונית.
חברי הכנסת התאחדו ללא הבדל מפלגה למען זכויות האדם; כי יכלו להביע את דעתם האמיתית, ללא חשש שהצבעתם תפגע בקואליציה. שני מקרים אלה מוכיחים דבר אחד: רק בשל השיטה הפוליטית־קואליציונית הקיימת, לא יכולה הכנסת לקדם יוזמות ליברליות.
השיטה מעניקה למפלגות הדתיות והחרדיות זכות וטו המבטלת את דעת רוב הכנסת. אלמלא הביטול "אגב אורחא" של עבירת משכב זכר, היא היתה נמצאת בספר החוקים עד עצם היום הזה. היום, ספק רב אם היה אפשר להעביר ביטול זה, והיינו נשארים עם החקיקה המנדטורית המבישה, שבוטלה במולדתה, אנגליה. כל זה היסטוריה, אך יש בכך גם לקח לעתיד לבוא לגבי אופייה של מדינת ישראל.
ישראל היום, 4.9.2013 הפעימה הראשונה החלה כאשר נישאתי לבת למשפחה ספרדית ותיקה, אשר אינה מייצגת את הבעיה המזרחית כפי שהוצגה בערוץ 10, בסדרתו המאלפת של אמנון לוי. בני העליות ההמוניות של שנות ה־50 וה־60, יוצאי המעברות, האוהלים והפחונים, אינם מיוצגים בה. משפחה זו נמצאת בצמרת החברה, ואף על פי כן באמצעות משפחתי החדשה התוודעתי למציאות שלא הכרתי. לפני הנישואים עשינו רעייתי ואני סיבוב היכרות בשלוחותיה הענפות של המשפחה. כך, לראשונה, נתקלתי בשמות לא מוכרים. שמות בצרפתית: היגט, אנרייט ומרגריט וכן איזאק, מוריס וז'אקוב; במקרה אחד, רובר, בן דוד של רעייתי, שלו היתה בת זוג צרפתייה ושמה כריסטיאן(!) אחר כך באו השמות בערבית: ג'אמילה, סולטנה, ואפילו פרחה וגם מוסא ועבדאללה (שלתדהמתי גיליתי שמשמעותו עובדיה).
Read more... ישראל היום, 11.3.2016 הרציונל מאחורי התכנית של מירי רגב הוא נכון, אבל הביצוע שגוי מיסודו. נכון, לא כל דבר מצדיק חופש אמנותי, וגם חופש הביטוי אינו בלתי מוגבל. אבל צריך להבין: אין אמן שאינו מורד |
זרקור
'באין ממשלה: איך לתקן את קלקולי המשטר, מ-B.G ל- B.B
הספר סוקר את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל, כפי שהיא מתבטאת בהסכמים הקואליציוניים; מסביר כיצד נולדה שיטת הבחירות; בודק את נושא אי-יכולתה של הממשלה למשול; מבהיר כי בישראל שולט המיעוט ולא הרוב; קובע כי לצורת הממשל השפע ה רבה על אי-הנחת מהדמוקרטיה הישראלית; סוקר את ההצעות הרבות לתיקון קלקולי המשטר ומציע הצעות מעשיות כיצד לחזק ולשפר את הדמוקרטיה בישראל
'השמש השחורה': רומן חדש. שאול, גיבור הספר השמש השחורה הוא גבר מבוגר, מכובד למראה. למרות ההוכחות החותכות שמספקים בני משפחתו, חבריו ואמצעי התקשורת, המעידות שגדעון, חבר ילדותו, נהרג בפיגוע התאבדות, שאול בטוח שגדעון חי וקיים, מסתתר היכן שהוא. הוא אינו מאמין גם לאשתו, מירה, ולאשתו של גדעון, סטלה, שהיתה פעם אהובתו הבלתי מושגת.
הימים הם ימי הפיגועים הקשים של האינתיפאדה השנייה, ושאול משוטט בתל אביב הדואבת, מחפש אחר חברו ומפליג בזיכרונות מימי נעוריו, עת היה עולה חדש שזה עתה הגיע מפולין לעיר העברית הראשונה
Shaul is a mature, distinguished man. Yet despite the overwhelming evidence that his family members, friends and the media present to the contrary, he does not accept that his childhood friend, Gideon, was killed in a suicide bombing, but rather that he is alive and well and in hiding. Shaul refuses to believe his wife, Mira, or Gideon’s wife, Stella, whom he once courted unsuccessfully.
The Black Sun takes place during the difficult days of the Second Intifada in Israel in 2002. As Shaul takes to walking the streets of Tel Aviv in search of his friend, memories of his youth begin to surface, from when he was a new immigrant from Poland, having just arrived in the first Jewish city.
For more information click here 
hacked by guardiran.org
מידע נוסף
Content View Hits : 4902329
