הארץ, 18/10/1999

מדוע צודק משרד החינוך בהחלטתו לשלב את לימודי ההיסטוריה היהודית בלימודי ההיסטוריה הכללית? בשל שתי סיבות עיקריות: ראשית, משום שדרך לימוד זו מעניינת יותר - לימוד ההיסטוריה היהודית בנפרד, כהיסטוריה (נכונה כשלעצמה) של רדיפות וייסורים, היה מאוד לא אהוב על תלמידי התיכון; ושנית, מכיוון ששילוב כזה משקף נכונה את ההיסטוריה.

הארץ, 02/11/1999

הנה בשורה טובה: בירושלים, בחיפה, ברמלה ובבאר שבע, ובקרוב אולי גם בתל אביב, הולכות ומוקמות קריות ממשלתיות; על פני 192 אלף מ"ר ישוכנו בהדרגה כל משרדי הממשלה הפזורים בערים אלה. אמנם נראה שהיה עדיף להקים משרדי ממשלה שהם חלק מהעיר ומרצף החיים בה. ובכן מדוע זו בכל זאת בשורה טובה? ראשית, כי ריכוז כזה גם יוזיל וגם ייעל את עבודת המשרדים הממשלתיים. שנית, כי יש עדיין בארץ מיעוט קטן - מיעוט המצוי בסכנת הכחדה - הרואה בחיוב את בניית הארץ, ולבו רחב כאשר הוא רואה בניין חדש מוקם (בתנאי שאינו פוגע באיכות הסביבה ובמראיה), והוא אינו רואה בכל בנייה אסון אקולוגי.

הארץ, 18/11/1999

כל כך התרגלנו לכך, שלא שמנו לב למשמעות התופעה: באירופה המערבית מתחזק כוחן של מפלגות ימניות קיצוניות, והמאפיין את כולן - שהן טוענות בתוקף שהן אינן אנטישמיות ומבקשות את קרבת ישראל. ירג היידר, מנהיג מפלגת החירות האוסטרית, אפילו שלח לישראל את נציגו היהודי בפרלמנט האירופי, הופיע בטלוויזיה הישראלית וטען בתוקף כי אין לייחס לו עמדות אנטישמיות, וכי לא נתפש - וזה נכון - בשום התבטאות נגד יהודים. לעומתם, טוענת ישראל: איננו מקבלים את הכחשותיכם, בתוך תוככם אתם אנטישמים.

הארץ, 29/11/1999

אפשר לבטל את הבחירה הישירה בלי לחזור ל"תרגילים המסריחים", אבל במחיר חיסול המפלגות האידיאולוגיות או פגיעה במפלגת העבודה

בעוד כשבועיים תתחיל הכנסת לדון בשאלה, אם לבטל את שיטת הבחירה הישירה של ראש הממשלה. חילוקי הדעות בעניין זה חוצים מפלגות, ועיקר המחלוקת עובר בתוך מפלגת העבודה: ראש הממשלה, אהוד ברק, תומך בהשארת השיטה הקיימת, ורוב אנשי סיעתו מתנגדים לכך.

הארץ, 02/12/1999

המאמר הראשי ב"הארץ" משלשום קבע, כי "אין סיבה שישראל תימנע מלדון בהשלכותיו של חוק ההגירה המרכזי שלה (דהיינו חוק השבות, א"ר). כשמדובר בעליית יהודים ישראל איננה סלקטיווית, וראוי שתמשיך כך. אך כשמדובר בלא-יהודים נשאלת השאלה, מי מכל הלא-יהודים בעולם זכאים להגר לישראל".

הארץ, 14/12/1999

זה היה צריך לקרות באחד הימים למפוזר כמוני, אך למה דווקא בשדה התעופה של הלסינקי? בנמל התעופה של בירת פינלנד, ממש מול דוכן בדיקת הדרכונים, אני נוכח לדעת כי הדרכון, הארנק וכרטיסי האשראי, נותרו במטוס וכי אני ניצב בפני השוטר הבודק כבול עץ נטול נייר כלשהו. התגובה האינסטינקטיווית: לחזור למטוס. אך דרכי חזרה נחסמת. האוטובוס כבר איננו ואסור ללכת ברגל למטוס. ביני לבין המטוס מפרידה משטרת הגבולות של פינלנד המורכבת, כנראה, רק מבני לפלנד - גבוהים, בהירים, יפים, חביבים, מלבניים בגובהם וברוחבם, אך גם קצת מרובעים. אלה הם כנראה תנאי הקבלה למשטרת פינלנד, בנוסף לעוד תנאי עיקרי: אי-ידיעת השפה האנגלית.

הארץ, 29/12/1999

היוזמה של סיעת חד"ש בכנסת לשנות את הגדרתה של ישראל ממדינה "יהודית ודמוקרטית" ל"מדינת כל אזרחיה", מעלה לדיון פרלמנטרי נושא שנדון רבות בעיתונות ובאקדמיה: האם יכולה מדינה כלשהי להיות בעלת אופי כלשהו, ואם כן מהו האופי הרצוי לישראל? מדינה יהודית? מדינת העם היהודי? מדינת "כל אזרחיה"? מדינה "יהודית ודמוקרטית"?