נשלח למעריב בתאריך: 30 מאי, 2004

ביום א' הקרוב, בנוסף להצבעה הדרמטית על ההתנתקות, אמורה הממשלה לדון בהמלצות ועדת השרים, בראשותו של שר המשפטים, בעניין מצב הערבים בישראל. נדמה לי כי בעניין זה  ראוי ללמוד לקח מהודו. בדמוקרטיה הגדולה הזו, בעלת הרוב ההינדי הברור, נראית היום צמרת המדינה כך: הנשיא - מוסלמי, ראש הממשלה - סיקי, יו"ר מפלגת השלטון - איטלקיה במוצאה. קשה לתאר גילוי כזה של רב-תרבותיות במדינה אחרת כלשהי - וישראלי ליברלי, שחגג (בצדק) את מינויו של שופט ערבי לבית משפט העליון, ודאי יביט בקנאה מזרחה.

נשלח למעריב בתאריך: 8 יוני, 2004

פרשת ההתנתקות מעזה, המשאל בליכוד וההצבעה בממשלה, צריכה לשמש חומר לימוד : מה שנתקל בהתנגדות חברי הליכוד, נתמך ע"י רוב הציבור המשתתף בסקרים - וככל הנראה, גם בקרב מצביעי הליכוד. פער כזה קיים לא רק בליכוד. הוא נובע מעובדת חיים אחת פשוטה : חברי המפלגה - ולא כל שכן פעיליה - קיצוניים יותר מהמצביעים עבור המפלגה : תופעה זו קיימת, ביתר שאת, גם בשמאל : חלק ניכר ממצביעי מרצ רצו בשעתו כי מפלגתם תיכנס לממשלת האחדות שבראשה עמד אריאל שרון : בין פעילי המפלגה היה הרעיון בבחינת טריפה.

נשלח למעריב בתאריך: 20 יוני, 2004

בגליון האחרון של הניו רפבליק, הבטאון האמריקני המשפיע, מופיע מאמר מאת עומר ברטוב, היסטוריון חשוב של התקופה הנאצית, בשם "הוא התכוון למה שאמר". המאמר מתייחס לספרו השני של היטלר, המשך ל"מיין קמפף", שלא פורסם עד שנתגלה לאחר המלחמה ומהדורה אנגלית תקינה שלו יצאה רק לאחרונה. הספר של היטלר הוא המשך ישיר לשנאה האנטישמית (בלשון ימינו : הנאראטיב הנאצי). ברטוב מסביר כי בידיעה לאחור אנו יודעים שהיטלר ביצע את כל מה שכתב, אלא שבזמנו, כאשר נכתבו הדברים, אנשים טובים סברו כי מרגע שיגיע לשלטון, לא יבצע היטלר את תכניתו בשל אילוצי מדיניות פנים ומציאות בינלאומית.

מעריב, 8 יולי, 2004 

ספק רב אם מדיניות העמימות של ישראל עדיין רלוונטית. דעת הקהל הבינלאומית משוכנעת שישראל היא מעצמה גרעינית וטילית

ביקורו בישראל של מוחמד אל בראדעי, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית (סבב"א) השבוע, לא ישנה את מדיניות ישראל, אך זהו ביקור חשוב המעלה לדיון את הנושא הגרעיני במציאות המזרח-תיכונית. זוהי מציאות קשה : בחודש מרץ השנה, הגיע ללוב משלוח של צנטריפוגות מתוחכמות לייצור נשק גרעיני - וזאת לאחר שקדאפי, שליט לוב, הצהיר על הפסקת הייצור של נשק גרעיני. לפי סוכנות הידיעות הפקיסטנית מ- 31 למאי, חלק מהמשלוח לא נבדק בטעות על ידי הצוות הבינלאומי, המונהג בידי ארצות-הברית, שערך חיפוש על האניה הסינית שהביאה את המשלוח לטריפולי. אך העניין המרכזי הוא לא האם לוב ניסתה להונות את המפקחים, אלא הקלות המדהימה שבה ציוד כזה הגיע ללוב. קלות מצמררת זו מצטרפת לעובדות אחרות : ועדת משנה של ועדת החוץ והבטחון קבעה לאחרונה כי "היה כשל מודיעיני חמור" בכך שהשירותים החשאיים של ישראל לא חשפו את פיתוח תעשיית הנשק הגרעיני בלוב שהגיעה ל"שלבים מתקדמים למדי"; אירן מצליחה להונות את משקיפי סבב"א - כפי שקבעה הסוכנות

בחודש שעבר; והמזעזע מכל הוא הגילוי על רשת ההברחה הבינלאומית של הנשק הגרעיני, שנוהלה בידי המדען הפקסטיני, עבדולקדר חאן, אבי הפצצה הגרעינית של איסלמבד.

מעריב, 12 יולי, 2004

לא צריך לתמוך בכל מה שאמר כאן מוחמד אל-בראדעי, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שביקר בישראל לפני שבועיים - רק שבועיים ? נדמה שזה היה לפני 20 שנה - כדי להאמין למידע שמסר בראיון עם זאב שיף (הארץ 8.7): לפי בראדעי, המדען הפקיסטני עבדלקדר חאן, ניהל מו"מ מסחרי לחשיפת סודות הנשק הגרעיני, עם עשרים מדינות וחברות שונות. בראדעי מסיק שהמזרח התיכון נכנס לעידן של הפצת נשק גרעיני וזה עלול ליפול גם לידי ארגוני טרור. אין ספק בכך כי העידן שבו רק ישראל היתה בעלת אופציה גרעינית עלול להסתיים תוך זמן קצר ונעמוד בפני מציאות חדשה לגמרי של אוייב מחומש גרעינית.

מעריב,  29 יולי, 2004

על פי דוח האו"ם מערכות הבריאות והחינוך של ישראל הן בצמרת מדינות העולם, אך הנתונים הכלכליים מורידים אותנו במדד הפיתוח האנושי. הפוטנציאל האנושי של ישראל אינו מתממש בשל התפוקה הנמוכה

דוח האו"ם על הפיתוח האנושי מפריך את דברי ההבל על ישראל כ"מדינת עולם שלישי". בדירוג העולמי של הפיתוח האנושי, המודד במשולב נתוני כלכלה, בריאות וחינוך, ישראל מצויה במקום ה-22 - מיד לאחר מדינות המערב העשירות, ולפני מספר מדינות החברות באיחוד האירופי.

מעריב, 12 אוגוסט 2004 

השמאל הצרפתי מתנגד לניאו-נאציזם רק כשהוא בא מימין, אך לא כאשר הוא בא מ"עולם המדוכאים" של הערבים. זו הבגידה הגדולה של השמאל הצרפתי, שבאה כמהלומה ליהודים שראו בעבר בשמאל ידיד-אמת.

בשנת 2000 עלו ארצה 1,156 יהודים מצרפת. בשלוש השנים הבאות מספרם גדל פי שניים. נכון, מספר העולים הוא שבר קטן של יהדות צרפת, אך יש לצרף אליהם כ-40 אלף תיירים יהודים, הבאים לישראל מצרפת בקיץ זה, וכן מאות שרכשו דירות בישראל.

מעריב, 27 אוגוסט 2004

עבור הליכוד והעבודה "ברית הזוגיות" היא מעין "סרח עודף" שהיו שמחים להיפטר ממנו

הצעת החוק בעניין ברית הזוגיות היא צעד קטן בהקשרים בינלאומיים, צעד גדול בהקשר הישראלי וזורעת אור שלילי ביותר על שתי המפלגות הגדולות.

מעריב, 10 ספטמבר 2004

עד לאחרונה ניהלה ממשלת סודן מלחמה אכזרית, שנמשכה עשר שנים, נגד אזרחיה הלא מוסלמים בדרום סודן. מספר הקורבנות של מלחמה אלמונית זו אינו ידוע, אך האומדן המקובל הוא כשני מיליון בני אדם. זה למעלה משנתיים מנהלת חרטום מלחמה נגד שבטים במערב סודן. גם זו היתה מלחמה לא ידועה, עד שהחלו רבבות פליטיה מגיעים בשארית כוחם לצ'אד. התקשורת ידעה לספר על גירושים, הרעבה, אונס, עינויים ורצח בקנה מידה שכמותו לא ידע העולם מאז פשעי הנאצים. לפי הבי-בי-סי לפחות 25 אלף אזרחים נהרגו ומיליון גורשו.

מעריב, 15 ספטמבר, 2004

אמנון רובינשטיין חושב שכדי לצאת מעזה, מותר לערוך גם משאל עם

נתחיל מהעיקר : כדי להוציא את צה"ל מרצועת עזה, די בהחלטת ממשלה. הממשלה היא המפקדת העליונה של הצבא והיא, ולא הכנסת, מחליטה אם יהיה צה"ל מחוץ לגבולות השיפוט של ישראל. כדי לשלם פיצויים למתנחלים די, מבחינה משפטית, בהעברה תקציבית שתאושר על ידי ועדת הכספים, אך רצוי מבחינה ציבורית שהעניין יוסדר בחוק כיוון שכל תשלום לאזרח רצוי שיוסדר בחוק ולא בהחלטות ממשלתיות. פינוי התנחלויות, כשלעצמו, אינו מצריך חוק או התערבות של הכנסת שכן ההתנחלויות הוקמו בלי קבלת אישור הכנסת (ולרוב גם בלי אישור ממשלה ולפעמים גם בלי אישור ועדת שרים, אלא בדרכי עקלתון ולא פעם גם בדרך של רמייה והטעיה).

מעריב, 29 ספטמבר, 2004

נושא קבוע בשיחתם של ישראלים הוא חוסר הידע של ישראלים צעירים בהיסטוריה של מדינתם. מאמרו של אור קשתי בגליון זה ממחיש זאת. האמת היא כי עד אמצע שנות התשעים לא לימדו כלל- פרט לשיעורי חברה את היסטוריה של ישראל לאחר מלחמת העצמאות, ורק בעשור האחרון החל שינוי מסויים. ומה קורה מאז שמלמדים היסטוריה מודרנית של ישראל ? מדוע הבורות נמשכת ? אפשר, כמובן, לטעון כי תוצאה זו היא פרי השיטה: פחות דגש על שינון עובדות, תלות-יתר בבחינות הבגרות וכיו"ב. אך יש גם בעיה מיוחדת בהוראת ההיסטוריה של ישראל ובעיה זו נותנת אותותיה גם ברתיעתם של מורים מהיכנס לתחום של חילוקי דעות קשים. ובאמת איך מלמדים היסטוריה בת-זמננו לגבי חברה כשלנו ?

אין שום הצגה בלונדון השואפת להבין את עמדת בוש-בלייר, כי אילו נמצא מחזאי שהיה כותב מחזה כזה, איש לא היה מציג זאת. ואילו, בדרך נס, היה המחזה מועלה על הבמה, היה נקטל ויורד תוך מספר ימים

מה הקשר בין המשורר חיים נחמן ביאליק לבין הפלישה האמריקנית לעיראק ? מה הקשר בין מחבר "עיר ההריגה", שמת ב- 1934, להרג שמתחולל בימים אלה בבגדאד ? התשובה ניתנת כמה פעמים בשבוע בלונדון בתיאטרון הלאומי של אנגליה המציג בהצלחה את מחזהו החדש של דיויד היר - דברים קוריםSTUFF) HAPPENS).

באותו יום בו רצחו קנאים מוסלמים נופשים בחוף סיני, רצחו אחיהם לדרך את אד ביגלי - אזרח בריטי בן 62. בעוד משפחתו בליברפול ואשתו בתאילנד מתפללים לשלומו, התיזו הרוצחים את ראשו בחרב, הקליטו, כמקובל, את הרצח במצלמת וידיאו ושלחוה - אולי באמצעות הלווין - לתחנת השידור של אבו דאבי. זו סירבה לשדר את מחזה הזוועה, אך חיש מהר מצאה הקלטת דרכה לאתרי אינטרנט ומי שצפה בחזיון המפלצתי - בי לא עמד הכח - לא יכול למחוק מזכרונו סיוט זה המפגיש את הברבריות הנוראה ביותר עם הטכנולוגיה המודרנית ביותר. יש לזכור שלא תמיד כריתת הראש מתבצעת באבחה אחת ולמען בריאות הנפש של הקוראים, אני נמנע מלתאר כיצד נמשך הרצח.

ההכרעה שקיבלה הכנסת ברוב מרשים להינתקות מעזה יש לה חשיבות כפולה : במישור המדיני-בטחוני, היא אמורה לחזק את ישראל. כשם שהשתלת התנחלויות יהודיות מבוססות בלב רצועת עוני פלסטינית החלישה את ישראל - כלכלית, בטחונית ומוסרית - כך היציאה משם תחזק אותנו. נכון : היא לא תביא שלום ועלולה אפילו להחריף, בטווח קצר, בעיות של בטחון שוטף, אך היא מסירה מעלינו נטל כלכלי, בטחוני ומוסרי שרק הזיק למפעל הציוני - וזאת למרות שהמתנחלים שם התיישבו בעזה מתוך מניע ציוני מובהק.