הארץ,    21/05/1996    

זה היה כל כך צפוי: נושא המקצועות לבגרות ללא חובת בחינה (לח"ב) הפך לנשק בידי בנימין נתניהו. בתחילה תקף את השיטה החדשה וקבע כי "ממשלת הליכוד תחזיר את מקצועות הנצח של עם ישראל" ("מעריב", 29.4). לאחר מכן, בשיחה עם תלמידי תיכון ב"מעריב לנוער", ביטל את הביטול והבטיח שישמור על הלח"ב: "אם אבחר - לא אבטל את הגרלת הבגרויות" ("מעריב", 8.5). ובאחרונה ביטל את ביטול הביטול ואמר - נחשו איפה? - בהר מירון: "תנ"ך והיסטוריה של עם ישראל לא יהיו עוד על הרולטה" ("הארץ", 19.5). וכל זאת בתוך פחות משלושה שבועות. מזלנו שמערכת הבחירות אינה ארוכה יותר.

 הארץ, 11/06/1996

דווקא מי שמאמין במשק חופשי חייב לתמוך במערכת חינוך ציבורית. ישראל של היום חייבת להקטין פערים - בעיקר נוכח ממדיה של ההצבעה העדתית בבחירות לכנסת. כתבה ראשונה

מעולם לא עלה נושא החינוך לתודעה הפוליטית כפי שעלה בבחירות האחרונות, אך בתעמולה לא עולות הבעיות האמיתיות. עתה, כאשר שוקטת הסערה, אך לא סערת הרוחות, אפשר לעשות חשבון ביניים קטן של מדיניות החינוך הראויה לישראל בשנים הבאות.
 

 הארץ, 12/06/1996

אופי הקהילות שבהן שוכנים בתי הספר מגוון, ממש כמו התלמידים. כתבה שניה

ההכרה בכך שהחינוך הוא קטר כפול - המצעיד את ישראל קדימה אל עבר המדינות העשירות והמבוססות ביותר וגם סוגר את הרווחים בין הקרונות המוסעים על ידו - הולידה ומצעידה ויכוח נוסף: בין ריכוז לבין ביזור, בין בית הספר המוכוון לבין בית הספר העצמאי.

הארץ, 13/06/1996

הרחבת השערים לבגרות ולהשכלה גבוהה תרמה להעלאת איכותה של החברה הישראלית. כתבה אחרונה

שימת הדגש על ביזור הסמכות ועל האוטונומיה לא פגעה ביכולת הניווט של משרד החינוך ושל העומדים בראשו. להיפך. תחושתם של המנהלים ושל צוותי ההוראה כי חופש התמרון שלהם גדל מתיישבת עם התביעה לשנות נורמות ותיקות. כיוון שלתביעות החדשות היתה גם מטרה חברתית, וכיוון שהן תאמו תפיסות חדשות בדבר סוגי אינטליגנציה שונים וקיומם של מסלולי למידה והצטיינות מגוונים, התקבלו גם הן בעין יפה בתוך מערכת החינוך ובוועדת החינוך והכנסת כולה.

הארץ, 30/07/1996

בכנסת הקודמת, הכנסת ה-13, אירע משהו יוצא דופן. ועדת החוקה בראשות ח"כ דדי צוקר הכניסה שינוי מהותי בשני חוקי היסוד שחוללו מהפיכה חוקתית בכנסת ה-12: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. לסעיף 1 בשניהם הוכנסה הגדרה מרחיקת לכת, שבעבר לא ניתן היה להעבירה בכנסת. וזו לשון הסעיף: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".

הארץ,    18/09/1996     

אחד הימים הכו בי מודעות ענק שכיסו את רחובות העיר: "לא עומד לך?" זעקו הפרסומות, וכדי שלא להשאיר דבר לדמיון, גם האותיות עצמן מטו לנפול. מתחת לספק שאלה ספק האשמה זו הופיע, כמובן, שם המכון הרפואי שאליו מופנים האומללים.

האם יש למודעה כזו מקבילה במדינות תרבות אחרות? האם בכלל מישהו יכול לזכור וולגריות מסוג זה, גם בחברות המתירניות והחופשיות ביותר? התשובה שלילית. יש הרבה מין, גלוי ומרומז, בעולם הפרסום המערבי, אך בשום מקום אחר לא ראיתי את חוסר הטעם התוקפני והבוטה שאני רואה בישראל.

 הארץ, 25/10/1996

על יצחק רבין, האיש והקברניט, שמת באמצע הדרך

תמונה א': "למה לא?" לפני שנות דור, דהיינו לפני פחות מארבע שנים, היתה לי פגישה מוזרה במקצת עם יצחק רבין. הייתי אז שר האנרגיה וגיליתי, בראשית צעדי, שבכל החברות הרבות של משרד זה אין ולו דירקטור ערבי אחד. מטרת הפגישה עם ראש הממשלה היתה לקבל את אישורו לצעד נחשוני: לא דירקטור ערבי אלא יושב ראש ערבי לחברה ממשלתית - חברת לפידות, שבינתיים הופרטה. וזאת, גם כדי לסמל שמתחולל שינוי מהפכני ביחס לשיתופם של ערביי ישראל בממסד הממשלתי. רבין של אותם ימים לא היה יצחק של אחרית ימיו. זה היה רבין של פוסט-אינתיפאדה וטרום-אוסלו, רבין שלא היה מזוהה כלל עם שוויון זכויות וכיוצא באלה קשקושים של יפי-נפש. משום כך הלכתי לפגישה בדחילו ורחימו ועשיתי הכנות נפשיות גם לשמוע גערה רבינית אופיינית, גם להשיב בשלל נימוקים שהכינותי מראש.

 הארץ, 27/10/1996

על פי ידיעה שפירסם אור קשתי ("הארץ", 22.10) מבקש שר החינוך, זבולון
המר, למנות לתפקיד יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה
גבוהה פרופסור דתי, ככל הנראה מאוניברסיטת בר-אילן. ועוד נאמר בידיעה, כי
כוונה זו מעוררת חששות כבדים בקרב הקהילה האקדמית וחלק מנשיאי
האוניברסיטאות חרדים מפני "פוליטיזציה של התפקיד המרכזי כל כך של יו"ר
ות"ת". דובר משרד החינוך הגדיר את הידיעה כ"שמועה" אך לא הכחישה, וטבען
של שמועות אלה ליהפך בתוך זמן קצר לעובדות.

הארץ, 12/11/1996

האם יש לקחים שאפשר להפיק כאן מהבחירות בארה"ב? לכאורה, לא הרבה. ההבדלים הם כה גדולים - הנושאים, המסורת, הרכב האוכלוסייה - עד שכמעט אין להקיש משם לכאן. ובכל זאת, יש משהו משותף. 

הארץ,    21/11/1996    

שאלה: כמה מצביעים דתיים הצביעו בעבור שמעון פרס? מי ששומע את נציגי המפלגות הדתיות יאמר לעצמו שהתשובה היא כמעט אפס. נציגי המפלגות הדתיות תומכים נלהבים בימין, והמפד"ל ויהדות התורה מלבות את השלהבת הלאומנית-הדתית גם כאשר חלק מנציגי הליכוד מנסים לצננה.

הארץ,   08/12/1996

משפט חוזר אינו פוגע ביוקרת בתי המשפט      

מה היה קורה לאלעזר בנגייב אילולא עלתה המשטרה על חשודים ברצח הקבצן הירושלמי? התשובה היא פשוטה, הוא היה יושב במאסר עולם במשך שנים רבות ויוצא משם אדם זקן ושבור-לב. הודאתו בתא המשטרתי, ללא מגע עם העולם שבחוץ, חרצה את גורלו: בישראל, הודאה שהוצאה בעינויים נפשיים וגופניים יכולה לקבוע עתידו של אדם: מחירות למאסר עולם.

הארץ, 26/12/1996

והרי הנתונים תחילה: מספר תלמידי הישיבות בישיבות, לפי נתוני משרד הדתות, עלה בשיעורים מדהימים, מ-60,432 ב-1986 ל-195,000 ב-1997 - גידול של 322% ב-11 שנים!

אמת: בנתונים אלה כלולים גם תלמידים דתיים-חרדיים במסגרות תיכוניות. אך קצב הגידול עצמו אינו מושפע מכך. מספר זה כולל את תלמידי הישיבות בכל הגילים: מספר תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם גם הוא עולה, ויגיע בשנה זו ל-7% ממחזור המגויסים לצה"ל.