נשלח למעריב בתאריך: 11 ינואר, 2004

לכאורה המדובר הוא בעניין טכני-משפטי, למעשה יש בפנינו עניין מהותי שישפיע לרע על התרבות הישראלית.  משרד המשפטים הפיץ תזכיר הצעת חוק זכות יוצרים - ובו שורה של צעדים שיפגעו  בו פגיעה קשה בציבור של כותבים במאים ומו"לים ישראלים - פגיעה שאינה מוצדקת ושאין בה צורך.

.

נשלח למעריב בתאריך: 18 ינואר, 2004

התקרית שבה שגריר ישראל בשבדיה פגע במיצג המשבח את ההתאבדות והרצח במסעדת מקסים בחיפה, מעלה את שאלת גבולות חופש הביטוי האמנותי וחופש המחאה נגד חופש ביטוי זה. המיצג כשלעצמו לא צריך להפתיע אותנו לאחר שמוזיאון תל-אביב הציג תמונה שבה צלב הקרס משולב במגן דוד. אין להתפלא לא על המוזיאון בשטוקהולם ולא על כך שישראלי מעורב במיצג מקומם זה. מיצגים מסוג זה הפכו להיות שגרה בגלריות, מוזיאונים וקמפוסים מערביים. יוצרי המיצגים - אני מסרב להשתמש בתואר אמנים - האלה מגינים עליהם וכנגד כל נסיון לפעול נגדם בשתי טענות : ראשית, אין לנתק אמנות מפוליטיקה; שנית, אין מקום לשום צנזורה או בקרה על חופש הביטוי האמנותי. אם משלימים עם אלה, אין מחסום במדרון החלקלק המוליך למדינה פאשיסטית החורצת גורל כל יוצר לשבט או לחסד לפי האינטרסים הממלכתיים.

נשלח למעריב בתאריך: 18 ינואר, 2004

בגליון האחרון (מס' 6) של קשת החדשה מופיע תירגום נאום שנשא ג'ורג' שטיינר בפרנקפורט על זכייתו בפרס לודוויג ברנה; נאום זה חשוב למי שמתעניין בנושאי יהדות וישראל. גם שטיינר וגם ברנה הם יהודים שגדלו בחיק התרבות הגרמנית, והיו לאינטלקטואלים אירופיים מוליכים. ברנה - כמו היינה, כמו מאהלר - התנצר במאה ה- 19 כדי לעלות בסולם התרבות האירופית. שטיינר אינו זקוק לכך. הצלחתו הבינלאומית לא ניכרה אותו ליהדותו. להיפך. שטיינר, פרופסור לספרות בקימבריג', גאה בשייכותו לשבט היהודי שהביא לנו את נביאי התרבות ההומניסטית : מפרוסט, ויטגנשטיין וקרל מרקס, דרך רוזנצוויג וקפקא ועד לנלי זקס, קאנטי וצלאן. שטיינר רואה ביהודים אלה מופת לעולם וליהדות : זרותם של היהודים, היותם אורחים, תלישותם והעדר הנחלה הטריטוריאלית הם שמסבירים את תרומתם לאנושות. מולדתה של היהדות היא הספר ולא הקרקע : התואר "לופטמנשן" הוא תואר כבוד ליהודים. משום כך הוא מתנגד לציונות שהמירה את "מולדת הספר" ב"רמת הגולן ובעזה". הוא רואה בנוודיות, בחוסר השרשים, את סימן ההיכר של התרבות הגבוהה : "ראוי לו לאדם לאסוף דרכונים כמו בולים.... באשרה שלו יש רק משפט אחד ויחיד : שום דבר אנושי אינו זר לי". ועוד : "שרשים יש לעצים, לאדם יש רגליים".

נשלח למעריב בתאריך: 04 פברואר 2004

תכניתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, לפינוי חד-צדדי של התנחלויות ברצועת עזה ובגדה היא בגדר פצצה רעיונית. יש בה הכרה מפי ראש הליכוד ומי שאחראי למבצע רבתי של התנחלות בשטחים המוחזקים, בכשלון הדרך ובחוסר תוחלתה הפוליטית והבטחונית. מבחינה זו, זהו ניצחון גדול למחנה המתון בישראל, שזעק זה שנים רבות נגד ההתנחלות בשטחים שכבשה ישראל ב- 1967, התנחלות שגרמה נזק עצום לישראל מבחינה בטחונית וכלכלית, פגעה בעקרון שעל אותו שטח יש דין שווה לכל התושבים ללא הבדל דת ולאום וסיבכה את ישראל מבחינה בינלאומית והסברתית קשה שכן, למעשה, לא נמצא סנגור חיצוני לעמדה הישראלית.

נשלח למעריב בתאריך: 8 פברואר, 2004

בנובמבר 2003 פירסם העתון הסקוטי "סנדיי הרלד" מאמר מאת עורך הפנים של העתון, ניל מקקיי, ובו ממחזר הכתב את הטענה הערבית כי שליחי המוסד הישראלי בארה"ב ידעו מראש על פיצוץ מגדלי התאומים בניו-יורק, ב- 11 לספטמבר, ולא מנעוהו. עד כה האישום המטורף הזה היה נחלת חלקם של תעמלנים ערבים קיצוניים וניאו-נאצים. העתון מגלזגו מצא לנכון לחזור על התעמולה הזו - שיש בה אותה מידה של אמת כמו בעלילת דמשק - בלי לציין את מקורה ותוך הבעת אמון בנכונותה.

נשלח למעריב בתאריך: 19 פברואר, 2004

בכנס שהתקיים בשבוע שעבר במרכז הבינתחומי דיברו שורה של שרים אירופיים בזכות השתלבות ישראל ומדינות ערביות במסגרת אירופה המורחבת, או מדיניות השכנות הטובה, המתפתחת בימים אלה עקב הרחבת האיחוד האירופי ל- 25 מדינות, שחלקן - קפריסין ומלטה - נושקות לאזורנו. חלק מהדוברים ציין כי השעה כשרה להתפתחות מסוג זה : שר החוץ של גרמניה, יושקה פישר, ציין כי במדינות ערב קיימת תודעה חדשה בשל האבטלה של דור צעיר גדל - תודעה המולידה מחשבה מדינית מודרנית  שעשוייה להוליד פתרון מדיני. לואי מישל, סגן ראש הממשלה ושר החוץ של בלגיה, אמר כי הסכם עם ישראל אסור שיהיה מותנה בתנאים פוליטיים מוקדמים. באותה רוח דיברו גם השר רוקו בוטליונה, השר האיטלקי לענייני אירופה וכן חבר הנציבות האירופית, פריץ בולקשטיין.

נשלח למעריב בתאריך: 3 מרץ, 2004

מי שקורא ועוקב אחר אמצעי התקשורת בעולם הערבי - יודע כי מדובר בתופעה מיוחדת במינה, שבה השנאה וההשמצה הם עיקר, התעמולה האנטישמית מגיעה לפסגות גבלסיות והעובדות הן פרי דמיון פסיכופאתי. לדוגמא : מאמר שפורסם השבוע באל וופד המצרי, האופוזיציוני ובו מאשים הכותב את "הלובי הציוני" בחקיקה הצרפתית נגד הרעלות המוסלמיות, שכן זוהי מזימה של היהודים "להשתלט על אירופה לאחר שהשתלט כבר על ארה"ב". הכותב מצטט את שר התרבות הלבנוני שאמר כי הפרוטוקולים של זקני ציון מאשרים את "התוכנית של היהודים לסכסך בין הדתות המונותיאיסטיות כדי להצית מלחמות בין המדינות".

נשלח למעריב בתאריך: 14 מרץ, 2004

זמן קצר לפני הפיגועים במדריד, נערך שם "כנס בינלאומי של נפגעי טרור". בכנס זה אמר דיויד טרימבל - חתן פרס נובל לשלום ומנהיג היוניוניסטים בצפון אירלנד - כי "אחת מהקללות  בעולמנו היא תעשיית זכויות האדם, המצדיקות פעולות טרור ובדרך זו שותפות לרצח קרבנות תמימים", והכנס הסתיים בקריאה לארגוני זכויות האדם"להגן על זכויות נפגעי הטרור, בלי לטשטש את ההבחנה בין רוצח לקורבן". הארגון "משמר זכויות האדם" הגיב בחריפות על דברים אלה. מה קורה כאן ? מהפכת זכויות האדם מציינת תפנית היסטורית : ראשית, ההכרה כי אין די בהליכים דמוקרטיים פורמליים כדי להבטיח את זכויות האדם; שנית, ששום שלטון אינו זכאי לשלול מבן אדם זכויות "טבעיות" - דהיינו זכויות להן הוא זכאי מכוח היותו אדם (ולפי היהדות, מכוח היותו נברא בצלם האדם); ושלישית, כי עניין זכויות האדם אינו עניין פנימי של המדינה אלא עניין של המשפט הבינלאומי המצדיק התערבות מדינות אחרות במשטרה הפנימי. לנו, כיהודים, יש עניין מיוחד בהיבט זה, שכן יהודים היו קרבן עיקרי לתפישה לפיה זכויות האדם הן עניין פנימי של המדינות שרדפו יהודים. אין זה מקרה שיהודים היו פעילים מרכזיים בכתיבת אמנות זכויות האדם.

נשלח למעריב בתאריך: 21 מרץ, 2004

לאחרונה נשפטו 5 נשים צעירות על ידי בית הדין הצבאי למאסר בשל סירובן לשרת בצה"ל. הן סירבו לשרת מכיוון שלדעתן צה"ל הוא צבא כיבוש ושירות בו נוגד את מצפונן.האם פסקי דין אלה צודקים וחוקיים ?בית המשפט העליון פסק כי אין זכות לסרבנות סלקטיבית ודחה את עתירתם של חיילים שסירבו לשרת בשטחים. עמדת כותב שורות אלה מזדהה עם פסיקה זו ורואה בסרבנות הסלקטיבית סכנה לישראל. אך כשם שאני מתנגד לסרבנות, כך אני גם מתנגד לאי-חוקיות ולאפלייה.

הפתעה ! ז'אן דניאל, עורך הנובל אובזרבטר, השבועון הפריסאי רב ההשפעה, נוזף בעמיתיו העתונאים על יחסם לטרור המתאבדים :

"כל שלוחות התקשורת בצרפת, והן רבות, מגנות את הטרור ואת הפונדנמטליזם   הקיצוני, אך אותה תקשורת מדווחת על האירועים במזה"ת בהדגשים שאינם   יכולים שלא לעורר בקורא אלא סלחנות כלפי הטרור. הטעון הפלסטיני מוצג   תמיד כמניע ... פיגוע של מתאבד תמיד מבוצע על ידי  מרטיר  פלסטיני ושפך הדם מוצג תמיד כתוצאה של הקולוניאליזם  הישראלי. כך נוצר והולך יחס של סלחנות לאלימות. את זאת יש לעצור בכל מחיר !"

נשלח למעריב בתאריך: 4 אפריל, 2004

במקרה יצא הדבר שבאותו יום עצמו התפרסמו שתי ידיעות : האחת סיפרה על עימותים בין צה"ל לבין מתנחלים במאחז הבלתי-חוקי "חזון דוד", שהוקם בחברון; השני על מאמר שפירסם פרופ' לב גרינברג מאוניברסיטת בן-גוריון בעתון בלגי ובו השווה את ההתנקשות בשיח יאסין לרצח עם סמלי של העם הפלסטיני.

נשלח למעריב בתאריך: 13 אפריל, 2004

אילו, בסוף שנות השלושים של המאה ה-20, היתה פורצת מגיפה באירופה שבגלל סיבות גנטיות, קרבנותיה היו רק יהודים ומגיפה זו היתה מחסלת את רוב רובם של יהודי אירופה, היה זה אסון נורא. זו היתה שואה. אך רצח יהודי אירופה - רצח שזכרו מסרב למות גם לאחר 65 שנה - הוא יותר מזה : הוא גם אסון ושואה; הוא גם אבדן של ציוויליזציה שלמה, של למעלה ממיליון ילדים יהודים, של תרבות אדירה שהעשירה את העולם היהודי והלא-יהודי כאחד. אך הרצח שבדרך נס לא כלל את יהודי צפון אפריקה, המזרח התיכון כולו (לרבות היישוב העברי בארץ ישראל) - הוא יותר מזה, שכן הוא יצר טראומה שלא היתה קיימת אילו דובר בקרבנות של מגיפה קטלנית.

נשלח למעריב בתאריך: 19 אפריל, 2004

התגובה האירופית - גם הרשמית, גם של מנהיגי המדינות השונות - לנאום בוש במפגש עם ראש הממשלה שרון היתה מעניינת במה שלא היה בה : בלט חסרונה של כל הסתייגות מהדברים המפורשים שאמר בוש בנושא זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים ושלילתה לגבי ישראל. העדר תגובה זו בולט שבעתיים על רקע התגובה ההיסטרית של ערפאת ועריקאת בנושא זה וחזרתם על התביעה האולטימטיבית שיש להעניק לכל פליט זכות שיבה לישראל, בלי שום מגבלה.

נשלח למעריב בתאריך: 24 מאי, 2004

אין צריך להסביר עד כמה קשים ימים אלה לישראלים. זה למעלה משלוש שנים זורעת הרשות הפלסטינית - במישרין ובעקיפין - רצח אכזרי ברחובותינו, והיא החליטה לעשות זאת באמצע מו"מ מדיני ובמענה להצעות נדיבות של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק ונשיא ארצות-הברית, ביל קלינטון. למעלה מ- 1000 ישראלים נרצחו במסע טרור זה ואלפים נפצעו. מעשי התאבדות צבאיים אינם חדשים בהיסטוריה של מלחמות, אך טרור של מתאבדים נגד אוכלוסיה אזרחית, פצצות אנושיות היכולות לנווט עצמן לכל מקום בישראל - שכן אין מקום בישראל שאינו מצוי בטווח הליכה מריכוזי הטרוריסטים - ולבחור מטרה רבת קרבנות, טרור כזה לא ידעה האנושות.